502 היא גרסת ה-V8 של ב.מ.וו 501, שהוצגה לאחר מלחמת העולם השנייה. ה-501 היתה כבדה על המנוע המקורי בתצורת V6, ולכן פותח בלוק אלומיניום בעל שמונה צילינדרים, בנפח 2,600 סמ"ק ו-110 כ"ס. בזמנו הגיעה ה-502 ל-170 קמ"ש, המהירות המרבית שאליה הגיעה מכונית נוסעים גרמנית באותם ימים. התאוצה ל-100 נמשכה 15 שניות.
ה-502 היתה מכונית מצוינת, והופיעו בה חידושים טכנולוגיים רבים. ה- V8היה המנוע הסדרתי הראשון שיוצר מאלומיניום והורכב על תושבות מנוע גמישות ושקטות. גם מערכת המתלים היתה חדשנית, מבוססת על מוטות פיתול, סרן אחורי "חי" ומתלים קדמיים עצמאיים.
עד מהרה התברר כי ה-502 הקדימה את זמנה והיתה יקרה מדי עבור שוקי אירופה, שבאותן שנים עוד היו שרויים – כן, גם אז – במצוקה כלכלית. אנשי ב.מ.וו חשבו שהיא תימכר היטב מעבר לים, אבל בניגוד ל-E-Type, שהתקבלה היטב באמריקה, ה-502 לא הצליחה לחדור לשוק האמריקאי. גם בגרמניה צלעו המכירות: מחיר ה-502 בגרמניה היה 18,240 מרק, פי שבעה ממחירה של חיפושית, ויותר ממחיריהן של לימוזינות מרצדס. בשנת הייצור הראשונה נמכרו רק 190 יחידות, והמפעל הבווארי עמד על סף פשיטת רגל. ההנהלה החדשה הצילה את ב.מ.וו בזכות האיזטה המוזרה והב.מ.וו 700 הקטנטונת; יוקרה לא היתה שם, אבל האירופים יכלו לקנות מכוניות אלה, בכמויות שאפשרו את התאוששות המפעל.
הדגם שבתמונה הוא 2600L, בגרסת "לוקסוס". המכונית כונתה "מלאך הבארוק", מכיוון שקימורי המרכב האלגנטיים נראו כחיטובי אמנות עתיקים. השׂבכה בחרטום המכונית עוצבה בדמות זוג ה"כליות" השתולות בחזית כל ב.מ.וו, מאז ועד היום.
בקיצור: המכונית שמיצבה את היוקרה של ב.מ.וו
