שם הספינה, שהוא שילוב של שתי מילים יווניות – מים וכנפיים – מסמל את הרעיון שמאחורי הטכנולוגיה: שילוב של כוח הרוח והמים. הכל התחיל כשצרפתי צעיר ואובססיבי בשם Alain Thébault הצליח לשכנע את Éric Tabarly, אגדת שיט כשלעצמו, להירתם למימוש רעיונותיו. הם חברו למהנדסים מדאסו והצוות החל בתכנון. המודל הראשון הושק ב-1994 והוכיח ייתכנות.
ב-2004, לאחר כישלונות אחדים, הושקה ספינה מהירה המיועדת להפלגות ארוכות. כעבור שנה היא חצתה את התעלה האנגלית ב-34 דקות ו-24 שניות, מהר יותר מהטיסה ההיסטורית הראשונה באותו מסלול שבוצעה ב-1909. ב-2008, ברוחות חזקות מאוד, תוך שהיא מפליגה לזמן קצר במהירות 60 קשר, הספינה התהפכה. המהנדסים זיהו את אזורי החולשה במבנה שלה, וכשאלֶה תוקנו, שנה לאחר מכן, היא שברה את שיאי המהירות ל-500 מטר ולמייל ימי אחד, כשהיא עוברת את מחסום המהירות הסמלי של 50 קשר (יותר מ-80 קמ״ש). ב-2013 הגיעה לחוף המערבי של ארצות הברית במטרה לשבור את שיא המהירות בהפלגה מלוס אנג'לס להוואי, אך בשל תנאי מזג האוויר ההפלגה בוטלה.
שתי ״כנפיים ימיות״, המותקנות מתחת לשני הגופים הצִדיים, מקנות לספינה כוח עילוי, ובצירוף המפרשים היא מסוגלת להאיץ מ-20 ל-40 קשר תוך עשר שניות. במהירות זו מרכז הספינה נתון בגובה חמישה מטרים מעל המים ורק חלק קטן מהירכתיים שלה, שני מ"ר בלבד, נוגע במים. כשהיא מתרוממת, וזה קורה בכל מהירות הפלגה, הצוות נמצא בגובה עד שישה מטרים (תלוי במהירות).
אורכה הכולל של הספינה 22 מטר, רוחבה 24 מטר ומשקלה 7.5 טונות בלבד. צוות התפעול מונה חמישה אנשים, אך במהלך ניסיונות לשבירת שיאי מהירות הצוות גדל עד כדי 11 איש. על פי התוכנית של שייטי הספינה הזאת, תוך שלוש שנים הם יגיעו איתה למהירות 100 קמ"ש.
בקיצור: שוברת שיאים בטיסה ימית
