הנדריק קלנר (המכונה בפי כל מקורביו "הנקה") נולד בשנת 1945 בסנטיאגו שברפובליקה הדומיניקנית למשפחה של עוסקים בטבק, יוצאי הולנד. "במשפחה שלנו הטבק הוא מסורת ותרבות, שעוברות אצלנו מדור לדור", הוא מספר, "אבי, הדודים שלי, כולם עסקו ועוסקים בתחום הטבק".
לקלנר שישה ילדים, ארבעה מהם – שתי בנות ושני בנים – עובדים בענף הסיגרים. "הנקה ג'וניור, שעבד אִתי בעבר, הקים כעת מפעל קטן לייצור סיגרים משל עצמו, וקלאוס פיטר (קרוי על שם סבו, אבא של הנקה – ש.ט), הרביעי בתחום, מנחה את הקבוצות המבקרות בדוידוף, ועושה זאת עם הרבה ידע ובהצלחה רבה. הוא בן 24, ונמצא בתחום הטבק 24 שנים, משום שגדל אתי בשדות מאז שנולד".
קלנר הוא המייסד והנשיא של ארגון פרוסיגר הדומיניקני, השוקד על יצירה ושמירה של סטנדרטים איכותיים בכל תעשיית הטבק ברפובליקה הדומיניקנית. קלנר מהווה אבן יסוד בתעשיית הסיגרים ברפובליקה וברחבי העולם, והוא אהוב ומוערך מאוד הן בקרב מגדלי הטבק והן בקרב עמיתיו, יצרני הסיגרים חברי פרוסיגר, שבחרו להעניק לו פרס מפעל חיים בערב הגאלה של הפסטיבל.
בשנת 1990 נולד שיתוף הפעולה שלו עם דוידוף, תחת חברת TabaDom Holdings. הוא מספר על כך תוך שהוא מדגיש את אהבתו לטבק ולגידולו ואת הבנת התהליכים, סוגי האדמה וצורות היישון, ומקפיד להזכיר גם את הגידול ההיברידי – יצירת הבלנדים בין הסוגים השונים של עלי הטבק. לדבריו, מעולם לא עניין אותו לייצר סיגרים הנושאים את שמו, הוא העדיף להתמקד בייצור עצמו ולא להתעסק בשיווק. זו, לדעתו, הסיבה שהבעלים של דוידוף שוויץ, ד"ר ארנסט שניידר, החליט לבחור בו כשותף ליצירת הסיגרים תחת המותג דוידוף ולהמשיך את המורשת של זינו דוידוף.
באחרונה השיקה דוידוף שלוש סדרות חדשות – דוידוף ניקרגואה, דוידוף צ'רצ'יל ודוידוף אורו בלנקו, ובהקשר זה אני מבקש לדעת על תהליך יצירת הבלנדים החדשים.
מהי הדינמיקה בין צוות השיווק בשוויץ, שמכיר את השווקים, לבינכם – הזורעים, מגדלים, מיישנים ויוצרים את הבלנדים לצרכנים?
"כשמגיעה משוויץ דרישה לסדרה חדשה אנחנו, כאן, מכינים כשבעה בלנדים ודוגמאות ושולחים לשם, אל אנשי ההנהלה והשיווק, שטועמים ומביעים את דעתם וחוזר חלילה, עד שמתקבלת ההחלטה הסופית על הבלנד והסדרה הנכונים.
"בסדרת צ'רצ'יל, לדוגמה, הכנו שלוש ויטולות בסדרה המקורית – קורונה, צ'רצ'יל ורובוסטו – ולאור הדרישה של הצוות השיווקי, מתוך התחשבות בשוק האמריקאי, הוספנו את הוויטולה טורו ואף חיזקנו אותה יותר מהאחרות בסדרה, כדי להתאימה לטעמו של הצרכן האמריקאי, המבקש סיגרים חזקים ועשירי טעם. לעומת זאת, הסיגר אורו בלנקו מייצג את החשיבה המיוחדת שלי ושל דוידוף בכלל – יישון עלי טבק לאורך שנים וקטיף מיוחד שנשמר בצד לאירועים מיוחדים".
איך נולד הסיגר אורו בלנקו?
"לפני 12 שנה הוחלט לייצר סיגר כהוקרה לד"ר שניידר. עלי הטבק, מקטיף נדיר וייחודי שבו התקיימו באופן מושלם התנאים ליצירת עלים יוצאי דופן, יושנו עשר שנים, ואז גולגלו מהם הסיגרים. אלה עברו תהליך יישון איטי, כסיגרים מוכנים, במשך 18 חודשים נוספים, כך שלמעשה זה סיגר בן 12 שנה כמעט.
"חובבי הסיגרים לא מרבים לעשן סיגרים מיושנים כל כך. ממוצע היישון של עלי הטבק בסיגרים שלנו הוא חמש שנים וחצי, כך שלטעום סיגר מיושן בן 12 שנה זה בהחלט משהו מיוחד, והוא אכן נוצר כדי לסמל אירוע מיוחד – שמחה משפחתית, הצלחה עסקית או כל רגע מאושר בחיים, שבשבילו ראוי להדליק את הסיגר המיוחד הזה. מחירו בשוק 500 אירו ליחידה.
"כשיצרתי את הסיגר לפני 12 שנה הכנתי לכבודו מכתב: 'זכינו לפגוש יצירה ייחודית של הטבע, כשכל המרכיבים ליצירת עלה טבק מושלם וקטיף מושלם חברו יחדיו והולידו טבק נדיר. בסיגר אורו בלנקו היתה לנו סבלנות לחכות 12 שנה עד שעלי הטבק והסיגר יתפתחו באופן אורגני, וכעת, כשנצית את הסיגר הזה, נוכל ליהנות הן מפרי הסבלנות שלנו והן מכוח היצירה של הטבע'".
ובתוך כל תחושת הסיפוק הזאת שהוא משדר, יש לקלנר מה לומר גם על מגבלות הרגולציה. לדבריו, רגולציה היא דבר טוב באופן עקרוני, אך לטענתו, בכל הנוגע לסיגר מדובר על מוצר שדווקא עוזר להאריך חיים. הוא בדק ומצא שרבים מהקרובים אליו, אלה מהם שמבוגרים ממנו בשנים רבות, הם חובבי סיגרים.
האם יש לך חלום לייצר סיגרים בקובה?
כשקלנר בא להשיב על כך, הוא בוחן זאת מהזווית של גידול הטבק: "הפילוסופיה שלי היא לשלוט בכל תהליכי הייצור – משלב הזריעה, דרך הגידול, הקטיף, הייבוש, היישון ועד ליצירת הבלנדים. לא מעניין אותי לקנות עלי טבק ולהשתמש בהם לסיגרים שלי, אני מעוניין לשלוט בכל התהליך, שייעשה על ידי, עד שאקבל את הטבק הרצוי לי".
לסיום פגישתנו אני מזמין את קלנר לבקר בישראל, ואז הוא שולף בקבוק יין קסטל גרנד וין 2008, שאותו קיבל במתנה משגריר ישראל ברפובליקה הדומיניקנית. זה הצעד הראשון…
