בואו נודה על האמת. אף אחד מאתנו לא באמת הופתע לשמוע על ההסכם לקשירת יחסים דיפלומטיים מלאים בין ישראל למרוקו. זה תמיד היה שם. רבאט וירושלים רקדו טנגו דיפלומטי ארוך שנים, שהחל עוד בתקופת המלך חסן השני, אביו של מלך מרוקו הנוכחי. המלך חסן גם התבלט ביחסו הסובלני כלפי הקהילה היהודית בארצו, וראה במורשת היהודית חלק מהתרבות הלאומית של מרוקו. בנו, מוחמד השישי, ממשיך בקו הזה.
הנה סיפור קטן על תפיסתה של מרוקו את היחסים עם ישראל. ספטמבר 1965, מנהיגי העולם הערבי אמורים להגיע לכינוס סודי בעיר החוף קזבלנקה במרוקו. מלך מרוקו הצעיר, חסן השני, יוצר קשר עם שירותי המודיעין הישראליים ומעביר להם את הפרטים על המפגש. לאחר הערכת מצב בישראל מועברת למלך המרוקאי בקשה לא שגרתית–לאפשר לצוות ישראלי המורכב מאנשי השב"כ והמוסד להקליט את המפגש. למרבה ההפתעה, המלך נענה לבקשה, בתנאי אחד: הסוכנים יגיעו למלון מבעוד מועד, יתקינו את מערכות ההקלטה ואז יעזבו. "המלך לא הסכים בשום אופן שנהיה נוכחים במלון, מחשש שניחשף", סיפר לימים איש המוסד רפי איתן לרונן ברגמן, כתב "ידיעות אחרונות" ו"ניו יורק טיימס".
מההקלטה הזאתהבינה ישראל את מידת אי התיאום בין צבאות ערב לקראת המלחמה, ועד כמה היו עמוקים חילוקי הדעות בין שליט מצרים,גמאל עבד אל נאסר,למלך ירדן חוסיין. הקלטה זו היתהאחד המנופים המרכזיים בהחלטה על פתיחה במכת המנע של מלחמת ששת הימים. מאז הספיקה מרוקו, מצד אחד, לתווך ולארח בסודיות את המגעים בין ישראל למצרים לקראת הסכם השלום, ומצד שני, מאוחר יותר, לסגור את משרד האינטרסים של ישראל בזמן האינתיפאדה השנייה.
העובדה כי גם בתקופות של ירידה ביחסים ביקרו במרוקו באין מפריע עשרות אלפי תיירים ישראלים, מעידה כי בארמון המלוכה ברבאט יושב אדם פרגמטי. המלך מוחמד השישי, שעלה על כיסאו בשנת 99', הוא דמות מורכבת מבחינת ישראל. הוא המשיך כל העת –מתחת לרדאר –לשמור על ערוץ פתוח. הפשרת היחסים הנוכחית היא המשך ישיר למדיניות הפרגמטית הזאת שלו, ולשיטתו, מרוקו ניצלה הזדמנות היסטורית.
וכאן אנחנו מגיעים לאחד האזורים הצחיחים בעולם–מערב הסהרה. חבל ארץ עצום, מדברי כולו,עם רצועת חוף של כ-1,100 ק"מ לאורך האוקיינוס האטלנטי. ב-1979 השלימה מרוקו את ההשתלטות על האזור הזה עם נסיגת מאוריטניה. אלא שהשבטים המקומיים – הסהרווים–דרשו עצמאות, ומכאן צמחה מחתרת מקומית –חזית הפוליסריו. במהלך השנים פעלה החזית נגד מטרות של צבא מרוקו בעידודה של אלג'יריה השכנה, שטוענת גם היא לחזקה בחבל הארץ הזה. מאז 79' טוענת מרוקו לריבונות על הסהרה המערבית כולה, אבל זוכה בדרך כלל לכתף קרה, ובמיוחד מצד האו"ם, שאינו מאפשר הכרה בינלאומית בריבונותה. על פי דיווחים שונים, החומה שבנתה מרוקו בסהרה המערבית, לאורך 1,500 ק"מ, כללה הדרכה ושילוב אמצעים טכנולוגיים ישראליים.
אם כן, הסהרה המערבית–פיסת מדבר, שספק אם מישהו בישראל הכיר קודם–היא זו שלמעשה החזירה את ישראל ומרוקו למסלול הרשמי. המלך מוחמד השישי, שניסה במשך שני עשורים לשכנע את העולם, קרא היטב את המפה המדינית במזרח התיכון, ניתח נכון את הסקרים בארצות הברית והבין את הרצון הישראלי לעצב ולייצב מציאות חדשה. הכרה אמריקאית בריבונות מרוקו על מערב סהרה היתה, מבחינתו, מצב של win-win. ההכרה של ממשל טראמפ בריבונות המרוקאית תחייב את ממשל ביידן, בדיוק כמו ההכרה האמריקאית בירושלים כבירת ישראל והעברת השגרירות. שפת הסוחרים היא אולי הדרך הטובה ביותר לתאר זאת: המלך קנה בזול ומכר ביוקר.
אלא שמישהו דאג כל העת לתדרך את המלך מאחורי הקלעים על הסיכויים, הסיכונים ומה שביניהם. הדברים הללו נכתבים בזהירות המתבקשת, ואולי העדות של חבר הכנסת רם בן ברק, לשעבר המשנה לראש המוסד, על כך שהוא עצמו ניהל שיחות עם בכירים במרוקו בעניין חימום היחסים תמורת מסלול ישיר לבית הלבן, חושפת טפח מהמאמץ הישראלי. לא בכדִי אנשי הקשר לארמון המלוכה היו אנשי המוסד בעבר, בהווה ובמילואים…
את הוואקום שנוצר בסהרה המערבית עם פרוץ האביב הערבי החלה למלא בשנים האחרונות איראן. פעילי חיזבאללה התחילו לצוץ בשטח, לאמן ולצייד את אנשי חזית הפוליסריו, כל זאת בעידוד איראני ובפיקוח צמוד שלה. הפעילות הזאת לא נעלמה מעיני המוסד, שהחל לעקוב אחר התפתחות הזרוע האיראנית במערב אפריקה. המידע שגובש הוצג למלך מוחמד השישי, וזו הסיבה שבמאי 2018 הוא הורה על ניתוק היחסים עם איראן ועל החזרת השגריר מטהרן. חתימת הסכמי אברהם בין ישראל לאיחוד האמירויות, והרוח הגבית שקיבל המלך ממצרים ומערב הסעודית, היו מבחינתו "חותמת הכשרות", שאותה היה צריך כדי לבצע את המהלך שהתגבש אצלו בשנים האחרונות.
ועכשיו –מבט קדימה. כיצד ייראה השלום עם מרוקו מבחינה מדינית? בעניין זה, המלך המרוקאי זהיר מאוד, לא כחבריו במפרץ הפרסי. בעוד בישראל ממהרים לומר "הסכם שלום", במרוקו אפילו לא משתמשים במושג "נורמליזציה". המונח השגור שם הוא "החזרת המצב לקדמותו בשנות התשעים", כלומר, יחסים רשמיים, גלויים, ברמת משרדי אינטרסים. לא בכדי המלך זהיר כל כך. הוא מכהן כיום כראש ועדת ירושלים בקונגרס האיסלאמי העולמי, ובשבתו בתפקיד זה כל אמירה שלו יכולה להתפרש באופן מחמיר. מה גם שסעודיה רואה את עצמה חלק מרכזי מפתרון עתידי כלשהו בעניין ירושלים, כולל מחשבה ליטול מירדן את סמכות ההקדש על הר הבית. במשחק זה מרוקו מבינה היטב את מקומה, וכבר אמרנו על המלך: הוא איש חכם ופרגמטי.
