תעשיית הטבק והסיגרים בניקרגואה משגשגת ומהווה מקור מצוין להכנסות המדינה, בהיותה ענף יצוא חשוב ומרכזי שעליו נישאת כלכלתה של ניקרגואה. החדירה הנרחבת לשווקים הבינלאומיים מעידה על חוזק החקלאות והתעשייה של המדינה.
יצרני הסיגרים בעולם עושים שימוש רב בטבק מניקרגואה, שמגדלת את כל סוגי העלים המשמשים לגלגול הסיגר. הסיגרים המיוצרים בה זוכים לאהדה רבה ולמעמד של כבוד בקרב חובבי הסיגרים.
אחת הדמויות הבולטות בתעשייה זו הוא ד"ר אלחנדרו מרטינז סואֶנסה, יושב הראש והבעלים של חברת הוֹיה דה ניקרגואה ומי שהיה במשך שנים נשיא איגוד מגדלי הטבק במדינה. ריאיון עִמו שופך אור על תעשיית הסיגרים בניקרגואה, מדינה שחוותה תלאות של מהפכה ואמברגו, שמזכירות את תלאותיה של קובה, ויש האומרים שכך גם מאפייני הטרואר והטבק הגדל בה.
ספר לי בבקשה על ההיסטוריה של החברה.
"חברת הויה דה ניקרגואה, מותג הסיגרים הראשון במדינה, הוקמה ב-1968 על ידי שני גולים קובנים ונקנתה מהם על ידי נשיא ניקרגואה דאז, אנסטסיו סומוסה, שהחזיק בה עד ההפיכה השלטונית ב-1979, שבה אולץ להתפטר מתפקידו ולעזוב את המדינה. עם יציאתו לגלות הוא מכר את המותג בארצות הברית לחברת הופנהיימר. לימים נרכש המותג על ידי ענקית הטבק הבינלאומית אלטדיס, ואני רכשתי אותו ממנה בשנת 1993.
"את סיפורה ההיסטורי של הויה דה ניקרגואה הנצחנו בסיגר Quatro Cinco, שהשקנו בזמנו במהדורה מוגבלת לציון 45 שנים לקיומה של החברה וכהוקרה על מאמצי העובדים. הסיפור מופיע על גבי החלק הפנימי של חבק הסיגר, עם תמונה של המגלגלים הראשונים, שאחדים מהם עוד עובדים אצלנו מאז".
מה היה הצעד הראשון שעשית כבעלים של החברה?
"כשהתחלתי לבצע רֶה-ארגון בחברה, דאגתי קודם כל להשאיר את העובדים שהיו בה. שילמתי את כל זכויותיהם הסוציאליות, שעד אז לא שולמו. כך רכשתי לא רק את המבנים, את הטבק ואת פסי הייצור, אלא גם את הנאמנות, המסירות והמקצועיות של העובדים, כי הם המשאב החשוב ביותר להמשכיות המותג".
מה הם, מבחינתך, המאפיינים העיקריים של הויה דה ניקרגואה?
"דבר ראשון, שם המותג. זהו שם סמלי ומחייב, המורכב משמה של המדינה ומהמילה 'הוֹיה', שפירושה בספרדית 'תכשיט'. מבחינתי, המותג הזה הוא התכשיט של ניקרגואה, ושמו הולך לפניו כסמל לטיב התעשייה הניקרגואנית, מה גם שכל הסיגרים מתוצרתנו עשויים רק מעלי טבק הגדלים בניקרגואה.
"שנית, התפיסה האסטרטגית שלנו. בניגוד להרבה יצרנים אחרים, בחרנו להשקיע אסטרטגית דווקא במדינות שמחוץ לארצות הברית, כי תמיד האמנתי שהאמברגו לא יימשך לעד, ולכן חייבים לתת לחובבי הסיגרים ברחבי העולם להתנסות בסיגרים מניקרגואה. כיום, כ-55 אחוז מכלל התוצרת שלנו נמכרים מחוץ לארצות הברית".
נראה שהאסטרטגיה הזאת הוכיחה את עצמה.
"בהחלט. מכאן, ממקום מושבה של החברה בעיר אסטלי, אחד ממרכזי גידול הטבק הגדולים בעולם, ייצרנו במהלך השנים יותר מ-120 מיליון סיגרים ואנחנו מוכרים ב-52 מדינות ברחבי העולם. אנחנו ניזונים מהאהבה שלנו לסיגרים. להויה דה ניקרגואה מִגוון רחב של סיגרים העומדים בכבוד בתחרות מול אלה של יצרנים אחרים בעולם. הרבה מההצלחה הזאת הוא בזכות בני חואן (Juan Ignacio Martínez) בן ה-35, שהצטרף לחברה לפני תשע שנים ולקח אותה צעד גדול קדימה לקראת הדור הבא של פעילותנו. חואן משמש כיום נשיא החברה, ומכהן גם כנשיא איגוד מגדלי הטבק והיצרנים בניקרגואה".
היתרונות של ניקרגואה
"כיום יש בניקרגואה 16 מפעלים לייצור סיגרים, ואני גאה מאוד בתעשייה הנרחבת הזאת", מציין ד"ר מרטינז סואנסה (התואר הוא בכלכלה), ומוסיף כי בשנים האחרונות הטבק של ניקרגואה הוא שם דבר בתעשיית הסיגרים העולמית. לדבריו, יותר ויותר יצרני סיגרים ברחבי העולם עושים שימוש בעלי טבק מניקרגואה, ובסוד קטן הוא מגלה שגם הקובנים עושים זאת, ועל אחת כמה וכמה עכשיו, כשהאמברגו הוסר.
"חובב הסיגרים מחפש את הטעם המהנה, ולא את ארץ המוצא של הסיגר. הוא מחפש עקביות בטעמים, בשאיפה ובאיכות עלי הטבק. הטבק מניקרגואה יכול להיות חלק מבלנד סיגרים מקובה, מהרפובליקה הדומיניקנית, מברזיל וממקסיקו. השינוי בקובה ישפר אצלם את בקרת האיכות וייצור עקביות באיכות השאיפה והטעמים של הסיגר. זה יהיה, כמובן, טוב מאוד לתעשיית הסיגרים".
מה מייחד את הטבק מניקרגואה?
"המִגוון של סוגי הקרקע לגידול טבק מאפשר לייצר סיגרים מעלי טבק שכולם, במאה אחוז, מניקרגואה. יש במדינה ארבעה אזורי גידול, ולכל אזור יש השפעה של סוג הקרקע, הרוח והמים על הטבק הגדל בו.
"באסטלי, לדוגמה, הקרקע היא וולקנית, שחורה, והטבק הגדל בה מעניק לסיגר טעם עשיר ועוצמתי. באזור עמק הלפה (Jalapa Valley) עלי הטבק דקים יותר מאלה שבאסטלי, הם מעניקים מתיקות גבוהה ומשמשים לגיוון הֶרכב העלים שבסיגר. אזור קוֹנדֶגה מאופיין באדמה וולקנית ייחודית שמצמיחה טבק ארומטי, ואילו הטבק באזור אוֹקוֹטַל הוא סוג של שילוב בין אסטלי והלפה.
"שעות השמש הרבות במדינה, יחד עם האקלים המתאים וסוגי הטבק הייחודיים לכל אזור, הם סוד ההצלחה של הטבק בניקרגואה".
אבל כחובב סיגרים אני יודע שזה לא הכל.
"נכון. החשוב מכל הוא האמנות ליצור עבור חובבי הסיגרים את הבלנד הנחשק מתוך כל האפשרויות הניתנות למאסטר-בלנדר. בדיוק כמו בעולם היין, אמנות הבלֶנדינג היא ליצור את הדבר הבא, את הטעם הנחשק הבא. לא לקפוא על השמרים, ולייצר מִגוון רחב ביותר של סיגרים, בדרגות חוזק שונות ובטעמים שונים, כדי שכל חובב סיגרים באשר הוא ימצא לעצמו את המהנה ביותר.
"ולכם, חובבי הסיגרים בישראל, אני מאחל שעם כל הקשיים והבעיות בארצכם תדעו ותוכלו למצוא תמיד את הזמן לשעה קלה של שלווה, להירגע וליהנות מהחיים. מה שיוכל לתרום לכך, ללא ספק, הוא סיגר משובח".
