הגרנד נשיונל (Grand national), שנערך בכל שנה במסלול איינטרי (Aintree) שבפאתי ליברפול, אנגליה, מאז שנת 1839, הוא מירוץ המכשולים לסוסים המפורסם ביותר בבריטניה ואף בעולם כולו, וגם הקשה ביותר. מעין "טור דה פראנס" של ענף הסוסים. סכום הפרסים הכולל הוא כמיליון ליש"ט, מחצית ממנו הוא הפרס למנצח.
במירוץ זה הסוסים ורוכביהם נדרשים לעבור בדהירה מרחק של ארבעה מיילים ו-514 יארד (כ-6.9 ק"מ) ולדלג מעל שלושים מכשולים. לשם השוואה, המירוצים המהירים על מסלול "שטוח", ללא מכשולים, כמו אסקוט, הדרבי של אפסום או הדרבי של קנטקי, מתנהלים במסלול שאורכו מייל עד מייל וחצי.
בנוסף על כך, בגרנד נשיונל המרחק משמש רק מסגרת – הקושי האמיתי טמון במכשולים, שהם רבים, גבוהים, מורכבים, ובעיקר – מסוכנים. הקושי והגיוון שלהם גורם לכך שכמעט בכל מכשול כמה מהסוסים נופלים ומתגלגלים על המסלול יחד עם רוכביהם, ובדרך כלל רק כמחצית, או אף פחות, מ-34 הסוסים שמוזנקים, מגיעים לקו הסיום. לעתים קורה שסוסים מסיימים לבדם את המסלול, לאחר שאיבדו את רוכביהם אי שם בדרך…
כל זה הופך את המירוץ לאירוע דרמטי ומרגש במיוחד, שבו הכל יכול להשתנות בכל רגע. סוס יכול להוביל במשך רוב המירוץ, ואז, היסוס קל של הסוס עצמו או טעות חישוב זעירה של רוכבו לפני מכשול עלולים להרוס הכל.
מסלול ארוך הדורש כוח סיבולת של הסוס וניסיון של הרוכב; קושי המכשולים, הדורשים רמה טכנית גבוהה וביצוע מושלם בזמן אמת; והשינויים התכופים בהובלה בעקבות אירועים לא צפויים – השילוב של כל אלה הוא סוד קסמו של האירוע, אשר מושך עשרות אלפי מבקרים לאיינטרי בכל שנה ומרתק מאות מיליוני צופים בכל רחבי העולם לשידורים הישירים בטלוויזיה. יש הטוענים כי בשעת המירוץ "כל הממלכה המאוחדת עוצרת את נשימתה למשך עשר דקות", הזמן הממוצע שאורך המירוץ.
בין המבקרים במירוץ עצמו יש מי שבוחרים להזמין מראש תא פרטי, המתאים לכל המשפחה או לקבוצת חברים. התאים מספקים תצפית נוחה במיוחד על ההתרחשויות במסלול ובסביבתו, כשמלצר אישי דואג לכל הבקשות והצרכים.
האגודות התומכות בזכויות בעלי חיים מתלהבות קצת פחות מהאירוע הזה ומכנות אותו "מירוץ האימים", עקב המספר הרב של סוסים שנפצעו ואף מתו מפצעיהם במהלך השנים. בשנים האחרונות מתנהל דיאלוג בין המארגנים, מועדון Jockey Club, לבין תומכי זכויות בעלי חיים, דבר שגרם לשינויים מסוימים במבנה המכשולים על מנת שיהיו מסוכנים פחות. יחד עם זאת, מדובר בשינויים מינוריים; נכון לעכשיו, המכשולים עדיין מסוכנים, אבל גם מרגשים. המירוץ מסוכן גם לרוכבים כמובן, שכן במקרה של נפילה הם מתגלגלים בתוך ערבוביה צפופה של פרסות דוהרות שמדלגות מעליהם וסוסים במשקל מאות קילוגרמים שמתרסקים על הדשא ומנסים לקום על רגליהם. אבל לרוכבים יש יכולת בחירה…
האירוע הוא בעצם פסטיבל של שלושה ימים, שבמהלכם מתנהלים כעשרים מירוצים למרחקים שונים. מירוץ הדגל ל-4.5 מיילים, ששמו מושאל לכל הפסטיבל, הוא האחרון שבהם. הפסטיבל מתקיים מדי שנה, בדרך כלל בחודש אפריל. יום הפתיחה הוא יום חמישי, ובו מתקיימים שבעה מירוצי מכשולים למרחק שניים-שלושה מיילים, חלקם של רוכבים חובבים. הראשון מוזנק בסביבות שתיים בצהריים והאחרון בסביבות חמש לפנות ערב. היום השני, יום שישי, הוא "יום הנשים", שבו מקובל שהנשים יגיעו בשמלות הצבעוניות והאקסטרווגנטיות ביותר, בליווי כובעים הזויים. גם הגברים מוזמנים לעשות את המיטב בנושא הלבוש, אם כי איכשהו זה תמיד נגמר בז'קט ועניבה, ולכל היותר מעיל פראק וכובע צילינדר. גם ביום זה מתקיימים שבעה מירוצים בשעות הצהריים, הפעם של סוסים ורוכבים מדרג גבוה יותר. היום האחרון, שבת, הוא היום הגדול – "יום הגרנד נשיונל". המירוץ הראשון מתחיל על פי רוב בסביבות השעה אחת, ולאחר שלושה או ארבעה מירוצים נוספים מוזנק, בשעה ארבע אחר הצהריים, המירוץ האגדי ל-4.5 מיילים. השנה התקיים האירוע בימים 13-11 באפריל.
מסורת הציידים
רוב הסוסים שמשתתפים במירוצי מכשולים משתייכים לגזע ת'ורוברד (Thoroughbred), אשר פותָח בבריטניה במהלך המאה ה-18 בהתבסס על זיווג בין סוסי הרבעה ערביים, הידועים בכוח סיבולת ובמהירות, לבין סוסות בריטיות ואיריות גבוהות וחזקות. הזיווג הזה הוליד את סוס המירוצים המושלם, גבוה ושרירי יותר מהסוס הערבי, וזריז ומהיר יותר מכל סוס אחר למרחקים שבין מייל אחד לשנֵי מיילים. הת'ורוברד ידועים בעיקר כסוסים למירוצים מהירים על מסלול שטוח, אולם אלה מהם המהירים פחות אך אוהבים לקפוץ, מופנים לתחום מירוצי המכשולים. יחד עם זאת, למירוצים אלה נדרשים סוסים מנוסים יותר, ולכן מתקבלים סוסים בני שבע לפחות. גיל הסוסים הממוצע במירוצים על מסלול שטוח הוא שלוש-ארבע.
מסלול הגרנד נשיונל באיינטרי כולל 16 מכשולים, והסוסים ורוכביהם נדרשים לבצע שתי הקפות. בהקפה הראשונה חייבים לדלג על כל המכשולים, ובשנייה רק על 14 מהם, ובסך הכל שלושים מכשולים בשני סיבובים.
המכשולים עשויים משיחי אשוחית המורכבים על בסיס גדר נמוכה יותר, שפעם היתה עשויה מעץ וכיום מפלסטיק גמיש יחסית. השיחים מקנים למכשול מראה של גדר חיה צפופה במיוחד. המכשולים שונים זה מזה בגובה וברוחב, ואחדים מהם כוללים גם תעלה פתוחה שיש לדלג מעליה, לפני או אחרי הקפיצה עצמה, מה שגורם לתקלות רבות. אתגר נוסף, מורכב אף יותר, הוא במכשולים שבהם משטח הזינוק גבוה ממשטח הנחיתה שבצד השני, מתכון ידוע לאסונות. ההשראה למכשולים הללו מגיעה ממקורות המירוץ – מסעי הציד בטבע, שהג'נטלמנים האנגלים נהנו לבצע במשך מאות שנים. לאמיתו של דבר, הקטגוריה הכללית של מירוצי מכשולים נקראת Hunt Racing (מירוצי ציד"). הטבע הוא, כמובן, לא סימטרי, ובאותם מסעות הרוכבים נאלצו לדלג מעל מכשולים טבעיים בגבהים וברוחבים שונים, תעלות מים, ביצות וכד'. זו המציאות שאותם מכשולים במירוץ אמורים לגלם.
הידועים לשמצה
המסלול כולל כמה מכשולים ידועים לשמצה, ובהם Becher's Brook, הנקרא על שמו של קפטן מרטין בצ'ר, אלוף מירוצים שנפל שם במירוץ הראשון ב-1839. זהו מכשול בגובה 152 ס"מ, שלפניו תעלה פתוחה, ובנוסף על כך, משטח הנחיתה נמוך בכעשרים ס"מ מגובה המסלול, דבר שמפתיע את הסוס ודורש מהרוכב לשנות את תנוחת הישיבה כשהוא באוויר, על מנת לא להתרסק.
"סיבוב התעלה" – מכשול בגובה 147 ס"מ, שממוקם בדיוק בתחילת סיבוב חד של המסלול, מה שמחייב את הסוסים לבצע סיבוב של תשעים מעלות מיד עם הנחיתה, ולרוב מפיל חללים.
מכשול "הכיסא" – נקרא כך כי שם נהג בעבר לשבת שופט מסלול. גובהו 157 ס"מ ולפניו יש תעלה פתוחה שעומקה 15 ס"מ ורוחבה 183 ס"מ. מכשול מסוכן מאוד, אך בדרך כלל הסוסים מחויבים לעבור אותו פעם אחת בלבד. המכשול הזה ממוקם בזווית הצפייה הטובה ביותר על המירוץ.
עוד מכשולים מסוכנים הם "פלג ולנטיין", שגובהו 152 ס"מ ואחריו תעלת מים ברוחב 167 ס"מ, והמכשול השלישי, בגובה 147 ס"מ, שלפניו תעלה פתוחה ברוחב 183 ס"מ. זה מכשול מסוכן במיוחד, מכיוון שבשלב זה הסוסים רק החלו להתרגל למכשולים, לאחר שדילגו מעל השניים הראשונים שבמסלול (137 ס"מ ו-140 ס"מ), שהם קלים יחסית והדילוג מעליהם נעשה במהירות גבוהה, ולפתע נאלצים להפחית מהירות כדי לדלג מעל מכשול עם תעלה.
הסנסציה של Foinavon
ההיסטוריה של המירוץ מתחילה ב-1829, כאשר וויליאם לין, אז הבעלים של מלון "ווטרלו" באדינבורו, סקוטלנד, חכר חלקת אדמה באיינטרי והחליט לבנות שם מסלול למירוצי סוסים, כולל יציע מעץ לצופים. המירוצים הראשונים החלו כבר ב-1836, אבל הראשון שכונה "נשיונל" והתבצע במסלול דומה לזה הנוכחי התקיים ב-1839. מאז המירוץ נערך מדי שנה, כאמור, מלבד הפסקה בשנים 1918-1916 עקב מלחמת העולם הראשונה והפסקה נוספת ב-1945-1941 עקב מלחמת העולם השנייה.
המירוץ של שנת 1967 נחקק בהיסטוריה, כי המנצח היה סוס בלתי מוכר ובלתי מוערך, בשם Foinavon, שעשה זאת כנגד כל הסיכויים. הכל קרה בעקבות מהומת אלוהים שהתרחשה במכשול 23, כאשר הסוס המוביל התרסק באלכסון, נפל על הסוס הצמוד אליו והצית תגובת שרשרת שהפילה את רוב הרוכבים, והסוסים שלא נפלו סירבו לדלג. "פוֹינַבוֹן" היה במקום האחרון ולכן הגיע באיחור למהומה, ועובדה זו אפשרה לרוכב שלו לתמרן בין כולם, לדלג מעל המכשול ולדהור לבדו קדימה. לאחר כמה שניות הצליחו 17 רוכבים לשוב למירוץ, לאחר שחזרו ועלו מחדש על האוכפים או גרמו לסוסיהם לדלג מעל המכשול, אבל "כמה שניות" זה המון זמן במירוץ, ופוינבון הצליח לפתוח פער של 72 מטר ולשעוט לניצחון. כזכר לניצחון הביזארי הזה, משוכה 23, שהיא דווקא אחת הנמוכות במסלול (137 ס"מ), נקראת פוינבון, לכבודו של המנצח. ואילו פוינבון עצמו – הוא לא חזר אף פעם על ההישג הזה, וגם לא הגיע להישגים מרשימים אחרים.
דבר דומה אירע כארבעים שנה קודם לכן, ב-1928, כאשר סדרה של התנגשויות ונפילות גרמה לכך ש-41 מתוך 42 הסוסים שזינקו התרסקו בדרך. בסופו של דבר, המנצח היה "טיפֶּרַארי טים", היחיד שלא נפל, וברגע האחרון הצטרף אליו במקום השני בילי ברטון, שרוכבו הצליח לרכוב עליו מחדש. הדבר המעניין באמת הוא, שכאשר כל הסוסים היו צפופים בקו הזינוק, רגעים לפני ההזנקה, מישהו אמר לרוכב של טיפרארי: "שמע, הסוס שלך ינצח רק אם כל האחרים ייפלו…".
מירוץ קטלני
עשרות סוסים מצאו את מותם בגרנד נשיונל במהלך השנים
מאז המירוץ הראשון, ב-1839, נהרגו יותר משמונים סוסים במירוץ המרכזי של הגרנד נשיונל, נתון שהופך אותו למירוץ הסוסים המסוכן בעולם. יש הטוענים כי אילו הנתונים היו מתייחסים לאבדות בחיי אדם, סביר להניח שהמירוץ היה נאסר עוד במהלך המאה ה-19. אין זה אומר שהרוכבים לא נפגעים; רוכבים מקצועיים נפצעים לעתים קרובות, גם במירוצים המהירים על מסלולים שטוחים. בגרנד נשיונל רק ג'וקי (רוכב) אחד מצא את מותו. זה היה ג'וזף ויין, שמת מפצעיו כתוצאה מנפילה במכשול "הכיסא" במירוץ של 1862.
רוב הסוסים שמתו לא נהרגו בעת המירוץ עצמו – הם הורדמו לאחר שנפגעו קשות במהלכו. חשוב לציין שהנתונים מתייחסים רק למקרים שהתרחשו במירוץ המרכזי, אבל גם המירוצים האחרים בפסטיבל גובים קורבנות, שכן על אף שהם קצרים יותר, הם עדיין דורשים התמודדות עם המכשולים האימתניים.
המכשול הקטלני ביותר הוא ה-Becher's Brook, שבו משטח הנחיתה נמוך ממשטח הזינוק. במשך השנים נעשו שינויים רבים במבנה המכשולים ובגורמים אחרים, כגון הנמכה מסוימת בגובה הגדרות והצרה של התעלות, אולם יש הסבורים ששינויים אלה דווקא החריפו את המצב, כי הם אפשרו לסוסים לדהור מהר יותר. שינויים משמעותיים יותר היו החלפת בסיס הגדרות בפלסטיק קשיח במקום עץ, והוספת ריפוד מגן בעמודי הגדרות כדי להפחית את עוצמת הפגיעה. ב-2009 המסלול גם עבר הרחבה, על מנת לאפשר לסוסים לעקוף מכשול מסוים במקרה של התרסקות המונית. פתרון זה נוצל כבר ב-2011, כאשר בהקפה השנייה אירעה התרסקות המונית ב-Becher's brook, וסדרני האירוע הסיטו את הסוסים הבאים אל השביל המקביל.
יחד עם זאת, ב-2023 נהרג סוס שנפל דווקא במכשול הראשון של ההקפה השנייה. מקרה זה הוביל בשנה שלאחר מכן לשינוי נוסף: צמצום משמעותי במספר הסוסים, מארבעים ל-34. כמו כן, בשנים האחרונות כל המערך הרפואי ומתקני הטיפול הווטרינרי שבמתחם עברו שיפורים ושדרוגים משמעותיים.
