כבר כמה שנים ארצות הברית מנהלת מאבק איתנים מול סין בכמה חזיתות: בים סין הדרומי, באמברגו הכלכלי על איראן, ביחסי המסחר בין המדינות ובחלל. אחת הסיבות להקמת חיל החלל האמריקאי, לפני שנתיים, היתה האיום הסיני המתגבר, והחשש בוושינגטון כי סין מפתחת יכולות לשיתוק מערך לווייני התצפית, התקשורת והניווט האמריקאיים. החשש הזה התגבר לפני כשנה, כשסין ביצעה ניסוי יירוט של לוויין על ידי טיל שנורה מכדור הארץ.
אבל זו לא הזירה היחידה במרחב האינסופי הזה, שבה שתי המעצמות מתנגשות. חודש פברואר האחרון סיפק לנו הצצה לעימות השקט-אך-מתעצם בין שתי המדינות, עם פתיחתו של חלון הזמנים להגעה למאדים. בכל 26 חודשים נמצאים כדור הארץ והמאדים במרחק הקצר ביותר ביניהם, ולכן לחלון הזמנים הזה יש משמעות רבה. ארצות הברית הנחיתה על המאדים את רכב המחקר Perseverance ("התמדה"), וסין מקיפה עדיין את הכוכב עם החללית Tianwen-1 ( 天問= "שאלות שמֵימיות", בתרגום מסינית) וצפויה להנחית עליו רכב מחקר משלה במהלך החודשים הקרובים. עד כה הנחיתה ארצות הברית על הכוכב האדום ארבעה רכבי מחקר, ואילו לסין זו צפויה להיות פעם ראשונה.
מבחינה היסטורית, את המירוץ הזה ניצחה ברית המועצות, שהיתה הראשונה לעשות זאת ב-1971. הרֶכב הסובייטי יצא אמנם מכלל פעולה אחרי כמה שעות, אבל זה לא ממש הפריע למוסקבה לטעון – ובצדק – כי היא הקדימה, שוב, את ארצות הברית בחלל. מאז, אגב, רוסיה לא הצליחה להגיע למאדים באופן עצמאי, אלא רק בשיתופי פעולה מחקריים עם סוכנות החלל האירופית.
מי שעוד הצטרפה השנה למועדון היוקרתי הזה, ובראש מורם, היא איחוד האמירויות. החללית שלה, אמאל ("תקווה"), היתה הראשונה שנכנסה למסלול סביב הכוכב, והקדימה בכך ביומיים את זו של סין ובשבוע את האמריקאית. אמאל, שנבנתה בשיתוף עם אוניברסיטת בולדר בקולורדו, ארצות הברית, אמורה לספק מידע על שכבות האטמוספרה סביב המאדים. את משימת הנחיתה מתכננים במפרץ ל-2024, עם רכב מחקר מתקדם שיפותח בשיתוף עם חברות אמריקאיות.
אבל התחרות הקשה והיוקרתית היא, כאמור, בין סין לארצות הברית. שתי המעצמות הללו כבר החלו לאמן צוותי אסטרונאוטים לקראת משימה מאוישת למאדים, ונראה כי זהו למעשה המירוץ הבא ביניהן. בעוד סין מתבססת על מחקר עצמאי שלה, ארצות הברית פועלת בשיתוף פעולה עם סוכנות החלל האירופית ועם עשרות חברות פרטיות שלוקחות חלק בפיתוח המערכות. המשימה הזאת אמורה להתפרשׂ על פני שלוש שנים כמעט. הצוות יטוס למאדים במשך חצי שנה, ינחת על הכוכב, יבצע עבודות מחקר במשך שמונה עשר חודשים, ואז יטוס חזרה לכדור הארץ במשך חצי שנה.
אחת המשימות של ה-Perseverance היא לקיחת דגימות קרקע מעומקים שונים כדי לנסות למצוא את סימני החיים. לשם כך היא צוידה בשלוש מערכות רובוטיות מיוחדות, שמאפשרות לה לקדוח בקרקע. זרוע רובוטית אחת משמשת כמקדח, זרוע נוספת משמשת להחלפת ראש המקדח בהתאם לסוג הקרקע, ומערכת רובוטית שלישית אחראית על קבלת החומר בבטן הרכב ואריזתו במכלים מיוחדים. את המכלים אמורה Perseverance לרכז בנקודות ציון שתוכננו מראש, והם אמורים להיאסף על ידי רכב מחקר שינחת בעתיד על הכוכב או על ידי המשלחת המאוישת. עד היום אף חללית שהגיעה למאדים לא חזרה לכדור הארץ, ולפיכך דגימות הקרקע לא נבדקו פיזית.
השערות על מוצא החיים
רבים שואלים בוודאי את עצמם, מה גורם למירוץ המיליארדים הזה אל כוכב הלכת הקרוב ביותר לכדור הארץ? התשובה מורכבת הרבה יותר משיקולי יוקרה. לטענת מדענים רבים, החיים בכדור הארץ החלו למעשה אחרי חיים שהיו על המאדים. זו הסיבה שרכבי החלל מונחתים באתרים שבהם יש עדויות מצולמות לסימני מים, שם הסיכוי גדול יותר למצוא סימני חיים קדומים. Perseverance האמריקאית נחתה במכתש ענק בשם Jezero שמשמעו, בשפות הסלביות, אגם. על פי ניתוחי צילומי לוויין של פני הכוכב, החוקרים הגיעו למסקנה כי מדובר במכתש שנוצר ככל הנראה מפגיעת מטאוריט, ובעבר היה בו אגם גדול.
לעומת ארצות הברית, סין מתכננת לנחות בחלק הצפוני של הכוכב, אזור בתולי, שעד כה רק נצפה מלוויינים. בדיוק כמו בפרויקט האמריקאי, גם הגשושית הסינית צפויה לקחת דגימות קרקע ולנתח אותן על בסיס צילומים וסריקות לייזר מתקדמות. אלא שהאמריקאים ניצחו בכל זאת בתחרות הנוכחית, עם יכולת היסטורית של הפעלת רחפן בחלל. ה-Perseverance אמורה להוציא מבטנה בעוד כמה שבועות רחפן מיוחד, שיטוס מעל פני הקרקע בכוכב ויצלם אותו מגובה נמוך.
איגוד אספני המטאוריטים הבינלאומי (International Meteorite Collectors Association) טוען, כי לפי רישומיו נמצאים בכדור הארץ 159 חלקיקים ממאדים, רובם באזור אנטרקטיקה. נאס"א, סוכנות החלל של ארצות הברית, שמחזיקה ברוב הסלעים הללו, לא אישרה מעולם את המספר הזה. על פי כמה חוקרים שתומכים בתאוריית ה-Panspermia, הגורסת כי מוצא החיים אינו מכדור הארץ, אלא מן החלל, החיים על הכדור החלו מיצורים שהגיעו על גבי מטאוריטים ממאדים. עם חוקרים אלה נמנים גם מדענים בעלי שם, כמו למשל פרופ' גארי רובקון, מומחה לביולוגיה מולקולרית בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הארוורד. לטענתו, בשל כוח המשיכה של כדור הארץ, המטאוריטים נעו בירידה ממאדים. תנועה מכדור הארץ למאדים היא בבחינת עלייה, ולכן סביר להניח שהתנועה היתה חד-כיוונית. מעבר לכך, לטענתו גם קיים דמיון בין מבנה הסלעים הללו למבנה המולקולרי של הגז שמקיף את המאדים.
בינתיים, עד שיהיה אדם שידרוך ראשון על הכוכב, סביר להניח שהספקולציות לגבי חיים במאדים ימשיכו להעסיק את הקהילה המדעית, ואולי יותר מכך – את המעצמות, גם אם זה במרחק של חצי מיליארד קילומטר ממקום מושבם של מקבלי ההחלטות.
