הפגישה הראשונה שלי עם המטוס F-35 היתה בשנת 2009, במהלך סיור במפעלי לוקהיד מרטין בעיר Fort Worth הסמוכה לדאלאס, טקסס. עיר טקסנית טיפוסית, קטנה במושגים אמריקאיים, עם מזג אוויר מדברי והרבה מאוד רכבי 4×4. מרכז העיר, הדאון טאון, הוא אסופה של כמה בניינים רבי קומות, ומעבר לזה העיר נטמעת במישורי טקסס, עד האופק. מי היה מאמין שדווקא כאן, בעיר שנראית כאילו נלקחה ממערבון מודרני, מיוצר מטוס הקרב המתקדם בעולם. כאן הכרתי את "החמקן" לראשונה.
שבע שנים אחר כך, בחודש יוני האחרון, ואחרי שלושה ביקורים נוספים במפעל הענק, נמסר המטוס הראשון לישראל. "נמסר" זו אולי הגדרה לא כל כך מדויקת; החמקן הישראלי רק הוצג. שני המטוסים הראשונים יצאו מקו הייצור והחלו בסבב ראשון של טיסות ניסוי. את המטוס מטיסים טייסים אמריקאים, בעוד הצוותים הישראליים – טייסים וצוותים טכניים – מתאמנים בינתיים על סימולטורים. הטיסה הראשונה על ידי טייס ישראלי צפויה להיות במהלך חודש דצמבר הקרוב, לאחר ששני המטוסים הראשונים ינחתו בבסיס עובדה, מוטסים בידי טייסים אמריקאים.
כאן המקום לספר לכם על יותם, ילד טוב ערבה. הילד, שגדל באחד המושבים שנמצאים בדרך לאילת, לא חלם להיות טייס. כמעט 20 שנה אחרי שסיים תיכון ובמהלכן הוסמך לשרת כטייס F-16 קיבל הבחור, שהתרוצץ שנים בחממות הפלפלים של המושב, את הפיקוד על הטייסת הכי יוקרתית של חיל האוויר. פגשתי אותו שבוע לפני שטסתי לדאלאס, לטקס גלילת החמקן הישראלי. לשאלתי על המרחק שעבר מקטיף הירקות לקוקפיט של המטוס המתקדם בעולם הוא השיב בחיוך מבויש משהו: ״גם חקלאות היום זה הייטק. לנהל חממה מבוקרת ולדאוג ליבול איכותי זו עבודה שכרוכה בהמון טכנולוגיה מצד אחד, ובהשקעה אישית מצד שני״. בדיוק כמו להיות טייס, רציתי לומר לו, אבל שיחתנו הפליגה למקומות אחרים. תזכרו את השם, סגן אלוף יותם, ילד הערבה שהיה למפקד טייסת ״נשר הזהב״.
שבוע אחר כך פגשנו, משלחת הכתבים הצבאיים, את שר הביטחון וראש מטה חיל האוויר בטקס החתימה. האמריקאים יצאו מגדרם לארח כיאות את המשלחת הישראלית. כולם חייכו, במעין הרגשה של סוף קורס, ובמקרה זה סופו של תהליך מתיש, שנמשך שש שנים כמעט ובמהלכו לא היה ברור כלל אם ישראל תרכוש את המטוס.
דגם ייחודי
הכל החל בפרויקט ניסיוני בסוף שנות ה-90. ארצות הברית התחילה לפתח את יכולת החמקנות האווירית, כשמטוס בשם F-22 היה גולת הכותרת של הפרויקט. אלא שעלויות פיתוחו של המטוס הכפילו את עצמן ביחס לתחזיות המוקדמות והגיעו, על פי הערכות, ליותר מ-60 מיליארד דולר. ארצות הברית הבינה שהיא תצטרך להכניס שותפים לפיתוח המטוס הבא, שחייב להיות זול יותר. לשם כך נוצרה שותפות בינלאומית של ארצות הברית, בריטניה, איטליה והולנד. ישראל נותרה בחוץ, לאחר שמנכ״ל משרד הביטחון דאז, עמוס ירון, טען כי הפרויקט יקר מדי. בשלב השני, עם התקדמות הפרויקט על בסיס הידע שנצבר בזכות ה-F-22, הצטרפו גם אוסטרליה, קנדה, נורווגיה, דנמרק וטורקיה.
מושל טקסס; אורלנדו קרבאליו, סגן נשיא בכיר של לוקהיד מרטין; אל נורמן, טייס הניסוי הראשי של ה-F-35
ישראל הצטרפה לבסוף, רק ב-2008, כמו גם סינגפור, אבל מבחינת האמריקאים זו היתה החבירה החשובה ביותר. דני בז, טייס קרב, סיפר ב-2009 לעיתון "דה מרקר": "פגשתי את מפקד חיל האוויר הצרפתי לשעבר, גנרל ג'ון טיירי, שהיה ראש חטיבת המנועים של החברה המייצרת את מטוסי המיראז׳. הוא הסביר לי שבמערב מתיישרים לפי חיל האוויר הישראלי. החלטה חיובית של ישראל יכולה להחיות את הפרויקט, והחלטה שלילית עשויה להביא לסגירתו".
על הצטרפותה של ישראל לפרויקט הוחלט סופית בשיחה בין ראש הממשלה אהוד אולמרט והנשיא ג'ורג' בוש הבן. אז ניתן אור ירוק לחיל האוויר להתחיל לתכנן את התצורה הייחודית של המטוס, וכאשר זו נקבעה, נכנס משרד הביטחון למשא ומתן כספי וטכנולוגי עם היצרנית, לוקהיד מרטין. התהליך הזה היה ארוך ומורכב, שכן ישראל דרשה – וקיבלה – דגם ייחודי של המטוס, שיתאים לצרכים המיוחדים שלה. בארצות הברית העריכו כי עלות השינוי לדגם הישראלי היתה (במונחים של 2015) 450 מיליון דולר.
ה"אדיר״, כפי שהוא מכונה בחיל האוויר הישראלי, שונה באופן מהותי מכל מטוס F-35 אחר. מערכות הלוחמה האלקטרונית שלו ייחודיות, כמו גם תאי החימוש (יש אומרים שהותאמו לשאת נשק גרעיני, בחיל האוויר הישראלי לא מגיבים על כך), ותוכנת המטוס ייחודית אף היא. על פי ההסכם בין השותפות השונות בפרויקט, הייצור והתחזוקה יחולקו בין המדינות. כך למשל, אתר התחזוקה המרכזי הוקם באיטליה. זו היתה אחת מנקודות המחלוקת העיקריות; חיל האוויר התנגד לשלוח מטוסים לטיפול ולתחזוקה מחוץ לישראל, ולבסוף התקבלה העמדה הישראלית. ״ה-F–35 שלנו יהיה שונה מהאחרים, בדיוק כמו שה-F–16 של ישראל לא נראה כמו מקביליו בירדן, במצרים או בטורקיה״, ציין סגן אלוף יותם כאשר שאלתי אותו לגבי היתרון האיכותי של ישראל.
אף אחד בחיל האוויר ובדרג הצבאי או המדיני לא מדבר על טורקיה כעל מדינת אויב, אבל לכולם ברור שאנקרה, שמביכה את נאט"ו בכל יום כמעט, כבר אינה בבחינת ידיד. חיל האוויר הטורקי הודיע בעבר כי ירכוש מהאמריקאים מאה מטוסי F-35. העסקה עצמה לא נחתמה עדיין, ובארצות הברית מכחישים כי ניסיון ההפיכה בטורקיה גרם לאמריקאים לעשות ״חושבים מחדש״ בעניין. בטורקיה אמור לקום מפעל לטיפול ושיקום מנועי ה-F-35.
רוצים עוד
בחזרה לטקס הגלילה. שר הביטחון אביגדור ליברמן, שהיה אז חדש לגמרי בתפקיד, נראה מחויך מאוד כשהיה לישראלי הראשון שיושב בתא הטייס של ה"אדיר״ (ליתר דיוק, הראשון שישב במטוס הישראלי. קדמו לו טייסי חיל האוויר שהגיעו להתרשמות בבסיס אגלין בפלורידה, שם נמצאת טייסת הקרב הראשונה של חיל האוויר האמריקאי). יום קודם לכן, במהלך ארוחת צהריים משותפת, הודיע ליברמן כי אישר לחיל האוויר להצטייד ב-17 מטוסים נוספים, כדי להשלים את מערך החמקן הישראלי לשתי טייסות ו-50 מטוסים בסך הכל.
מתברר כי ליברמן עשה בעניין זה עבודת הכנה מדוקדקת. לפני שהגיע לארצות הברית הוא נפגש עם ארבעה מפקדים לשעבר של חיל האוויר כדי לשמוע את דעתם על רכישת המטוס. ״כולם, ללא יוצא מהכלל, אמרו לי שזה הדבר הבא במטוסי הקרב", ציין השר, "וללא הצטיידות במטוס הזה היתרון האיכותי של חיל האוויר באזור, שכבר כמה שנים נשחק, יצטמצם באופן משמעותי. אני חושב שחייבים להקשיב להם ולהפנים את המסר, וזו הסיבה שאני תומך בתוכנית ואפילו בהרחבה שלה״. ישראל לא מדברת על כך בפומבי, אבל ידוע שחיל האוויר רוצה גם טייסת שלישית של החמקן. בינתיים מתקיים שלב של גישושים בלבד, אבל לכולם ברור ששני הצדדים – הישראלי והאמריקאי – מעוניינים בעסקה. כרגע מדברים על 2019 כשנה שבה תושלם הטייסת הראשונה.
עד אז, תושבי באר שבע והסביבה, שימו לב: ב-12 בדצמבר השנה, לקראת הצהריים, צפוי זוג מטוסי אדיר, F-35, לחלוף ביְעָף נמוך מעל העיר. המטס הזה יפתח עידן חדש בחיל האוויר הישראלי, בצה״ל ו…כן, גם בתולדות מדינת ישראל.
