בתי הקפה המיתולוגיים והמפורסמים בעולם הם ליגה בפני עצמה, כשהתואר "בית קפה" הוא לגביהם רק חלק קטן מהסיפור. מדובר במוסדות תרבות, שכל שולחן וכיסא בהם מספרים סיפור של תקופה, של אירועים היסטוריים, אמנותיים או פוליטיים. לעתים, על שולחנות קטנים שבהם צופפו ספלי קפה ומאפרות נכתבו יצירות מוזיקליות או ספרותיות שהשפיעו רבות על התרבות האנושית; לעתים סביב השולחנות נולדו אירועים תרבותיים מרכזיים; ופעם אפילו נרקמה שם מהפכה.
להלן סקירה של חמישה בתי קפה קלאסיים, מהמפוארים והידועים ביותר בעולם – ארבעה מהם באירופה ואחד בארגנטינה – שחייבים לבקר בהם. יש כמובן עוד אחרים דומים, אבל זו בהחלט, לדעתנו, "החמישייה הפותחת".
הכי עתיק באירופה. קפה פלוריאן, ונציה
כשיושבים בקפה פלוריאן נוגעים בעבר של ונציה ושל אירופה גם בלי להתכוון. קזנובה נהג לשבת כאן, בעיקר בזכות העובדה שבמאה ה-18 זה היה בית הקפה היחיד בעיר שאִפשר לנשים הגונות לבקר בו. גם הוגי דעות, סופרים ומשוררים דוגמת גתה, לורד ביירון, מרסל פרוסט וצ'רלס דיקנס לא פסחו עליו כשביקרו בוונציה, וזו רשימה חלקית מאוד.
משקה הקפה הגיע לוונציה במאה ה-16, אז הוקמו בתי הקפה הראשונים בעיר. פלוריאן, שנחשב בית הקפה העתיק ביותר באירופה, וכנראה גם בעולם כולו, נוסד בשנת 1720 על ידי פלוריאנו פרנצ'סקוני, במקום שבו הוא פועל עד היום: כיכר סן מרקו המרהיבה, כמה צעדים מארמון הדוג'ה.
בית הקפה כולל חדר כניסה עם שולחנות שיש לבנים, שכה מאפיינים אותו, וכיסאות מרופדים בקטיפה בגוון אדום יין; דלפק שירות; ושישה חדרים נוספים, שכל אחד מהם מעוצב בסגנון אחר: "החדר הסיני", "החדר האוריינטלי", חדר "הגברים המכובדים" ובו ציורים של בני ונציה ידועים מימי הרנסנס, "חדר הסנאט" ששימש מקום מפגש לבדלנים ונציאנים בעת המאבק על אחדות איטליה, וכן "חדר העונות" ו"חדר המראות". באותם חדרים נולד הרעיון לתערוכה בינלאומית של אמנות מודרנית, שבמרוצת השנים הפכה ל"ביאנלה של ונציה", ובית הקפה מארח כיום תערוכות אמנות באופן קבוע.
כל חדר הוא בעצם דלת כניסה גלויה למנהרת הזמן – גם עבור אלה שהיסטוריה זה ממש לא הקטע שלהם. אם לא הצלחתם לתפוס מקום באחד החדרים המיוחדים, אבל הגעתם ביום שמש, תוכלו פשוט להתיישב ליד אחד מעשרות השולחנות שבחוץ, המסודרים בשורות אחידות בין היונים השמנות של כיכר סן מרקו, להזמין קפה ונציאני או קוקטייל "בליני", להביט על הקירות המתקלפים בחינניות ונציאנית בכניסה המפורסמת של בית הקפה ולהתמזג באווירה המיוחדת.
Caffè Florian, Piazza San Marco 57, Venezia
Tel: +39 041 520 564
זו פריז. קפה דה לה פֶּה, פריז
אם רוצים להתרשם מהדר העיצוב האדריכלי מתקופת הבֶּל אֶפוק הפריזאי – "העידן היפה", שחגג שגשוג מדעי וכלכלי אשר נקטע באחת במלחמת העולם הראשונה – חייבים לבקר בקפה דה לה פה, השוכן בכיכר האופרה. הוא נוסד בשנת 1858 כבית הקפה של הגרנד הוטל, שעד היום הוא אחד המלונות היוקרתיים בפריז.
ביום שמש מוצבים כסאות על המדרכה, מה שיוצר מראה ואווירה של בית קפה "רגיל", אבל מבט פנימה מגלה אולמות רחבי ידיים ואלגנטיים, תקרות מעוטרות, נברשות ענק, עמודים ניאו-קלאסיים בגוון לבן צחור וריצוף ייחודי. רק בניין האופרה הסמוך עולה על בית הקפה מבחינת העיצוב המהודר והמצועצע. ברור מדוע אדוארד השביעי, כשהיה עדיין הנסיך מוויילס וציפה שהמלכה ויקטוריה תפנה את הכֵס, נהג לבלות בבית הקפה הזה בעת ביקוריו בפריז.
גם סופרים ידועים שהפרוטה נמצאה בכיסם, ובהם מרסל פרוסט, אמיל זולה, גי דה מופסאן ואוסקר ווילד, נמנו עם האורחים הקבועים של בית הקפה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. מאוחר יותר גם מרלן דיטריך היתה כאן לקוחה קבועה. המקום אף שימש אתר צילומים ל"זו פריז" – תוכנית טלוויזיה של כוכבי השנסון כמו איב מונטאן, מוריס שבלייה ואחרים.
קפה דה לה פה ידוע גם בזכות המטבח היוקרתי שלו, ובייחוד הקינוחים, ובהם הקרם ברולה ועוגת השכבות. הטראסה, הצופה ישירות על בניין האופרה, מספקת נקודת תצפית מצוינת על המִגוון האנושי הפוקד את הכיכר, מתיירים ועד אנשי ממון. בחודשי הקיץ הטראסה מורחבת עד המדרכה וניתן לקבל בה תפריט של אוכל מהיר ו"פשוט" ביחס לזה המוגש בפנים.
הבניין ובית הקפה מוכרים כיום על ידי ממשלת צרפת כאתר היסטורי.
Café de la Paix, Place de l'Opéra, Paris
Tel: +33 1 40 07 36 36
קפה וטנגו. קפה טורטוני, בואנוס איירס
בשנת 1926, חבורה של אמנים ארגנטינאים צעירים ולא ממש ידועים אז, ובהם סופר צעיר קצר-רואי בשם חורחה לואיס בורחס ומשוררת עם נטיות אובדניות בשם אלפונסינה סטורני (ההיא מהשיר "אלפונסינה והים"…), ביקשו מהבעלים של קפה טורטוני אישור לקיים ערבים אמנותיים במקום. הבעלים, מהגר צרפתי פיקח, הסכים לפנות בעבורם את המרתף. לדבריו, "האמנים האלה יושבים כאן אמנם שעות על קפה אחד וסיגריות, אבל מוסיפים חן למקום".
כך הטורטוני – שנוסד על ידי צרפתי אחר בשנת 1858 ונודע בעיצובו המוקפד והכבד, שולחנות שיש קטנים וכסאות מהגוני שהזכירו בתי קפה בפריז מסוף המאה ה-19, ועמודים שתומכים בתקרות גבוהות שמהן משתלשלות נברשות תאורה אימתניות – הפך למרכז משמעותי בחיי התרבות התוססים של בואנוס איירס.
בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 גם קרלוס גרדל – זמר הטנגו הגדול בהיסטוריה – היה אחד הלקוחות הקבועים כאן ואף הופיע פעמיים במרתף. מאז ועד היום הטורטוני מחובר לתרבות הטנגו, והמרתף שלו מארח מופעים וערבי תרבות מיוחדים. בית הקפה, שעל קירותיו מוצגות תמונות מקוריות שצוירו בידי מיטב אמני ארגנטינה, מכיל גם כמה חדרים נוספים שקשורים לאופן שבו ה"פּורטֶניוס", תושבי בואנוס איירס, חיים את הקפה, כגון חדר ביליארד וחדר משחקי קובייה ודומינו. באחת הפינות ניצב שולחן ישן וסביבו שלושה פסלים בדמויותיהם של גרדל, בורחס וסטורני (ראו תמונה).
בית הקפה שוכן מאז 1880 באבנידה דה מאיו – שדרה רחבה שמתחילה בכיכר מאי הידועה ומסתיימת בכיכר הקונגרס. בקומה שמעליו פועלת מאז 1990 "האקדמיה הלאומית של הטנגו", שהוקמה במטרה לשמר את תרבות הטנגו ומציעה הרצאות ושיעורי ריקוד. כך אפשר להתאהב בטנגו בעודכם יושבים סביב השולחנות בטורטוני, ולאחר מכן לעלות לקומה השנייה ולנסות את הדבר האמיתי.
Café Tortoni, Avenida de Mayo 825, Buenos Aires Tel:
תמיד ליד המדרגות הספרדיות. אנטיקו קפה גרקו, רומא
שמו של המקום מעיד כי זהו בית הקפה העתיק ביותר ברומא וכי הוא נוסד על ידי מהגר יווני. המקום נפתח ב-1760, ולמעשה הוא גם השני בעתיקותו באיטליה; רק פלוריאן הוונציאני עתיק ממנו. מאז שנפתח לא שינה את מיקומו – ברחוב קונדוטי, סמוך מאוד לכיכר ספניה ולמדרגות הספרדיות הידועות.
עוד מימיו הראשונים היה בית הקפה חביב על מוזיקאים. המלחין הקטור ברליוז נהג לבלות בו מדי ערב ושם פגש לראשונה את פליקס מנדלסון והתיידד עמו. כנראה שמוצאו היהודי של מנדלסון לא הפריע לריכרד ואגנר לבלות במקום כשהיה מגיע לרומא. רוסיני נהג לשבת כאן בשולחן אחורי ולהלחין את יצירותיו. גם סופרים ואנשי רוח נהגו לשבת ולכתוב במקום, בהם גוגול הרוסי, שכתב על אחד השולחנות הקטנים את "נפשות מתות"; להנס קריסטיאן אנדרסן היה שולחן קבוע שנשמר עד היום; וגם דיקנס, איבסן, סטנדהל, קיטס ורבים אחרים נהגו להגיע לקפה גרקו לאורך התקופות השונות.
הרחוב הצר שבו הוא שוכן לא מאפשר להציב שולחנות בחוץ, אולם בית הקפה מכיל ארבעה חדרים מעוצבים בקפידה ושופעי אווירה. מהרחוב נכנסים ישר לחדר מבוא, שבו ניתן לשתות קפה בעמידה ליד דלפק השירות ובמחיר סביר יחסית. קפה בישיבה שותים בחדרים, שכולם מעוצבים בהידור ובסגנון בל אפוק. שם נמצאים השולחנות הקטנים האופייניים לקפה גרקו, שמורכבים מפלטת שיש עגולה המונחת על גבי מסגרת מעץ מהגוני, וכיסאות וכורסאות מרופדים, רובם בצבע אדום.
אחד החדרים הוא מעין פרוזדור צר, ולכן הוא מכונה "האוטובוס", ומשרה אווירה ייחודית. שאר החדרים – "חדר ונציה", "חדר רומא" ו"החדר הוורוד" – מרווחים יותר. על הקירות תלויים ציורים המשחזרים תמונות מחיי בית הקפה וכן פורטרטים של לקוחות מפורסמים. ב"חדר ונציה" שמורה הכורסה של הנס קריסטיאן אנדרסן, אשר שכר חדר בקומה שמעל בתקופה שחי ברומא.
Antico Caffè Greco, Via dei Condotti, Roma
Tel: +39 06 679 1700
הקיסרות עוד כאן. קפה סנטרל, וינה
האם לב טרוצקי, זיגמונד פרויד ובנימין זאב הרצל נפגשו אי פעם לכוס קפה? אין שום תיעוד היסטורי לפגישה בין שלושת היהודים הללו, אבל יש מקום אחד שבו פגישה כזו יכלה להתקיים במציאות: קפה סנטרל בווינה.
קפה סנטרל נפתח ב-1876, ימי הזוהר של הקיסרות האוסטרו-הונגרית, וכבר בימיו הראשונים נעשה מקום מפגש של האצולה והבורגנות הווינאיות. הקפה שוכן בתוך מלון Palais Ferstel, בניין אשר שימש במקורו ארמון, ולאורך השנים ועד עצם ימינו אלה הצליח לשמר במידה רבה של אותנטיות את אווירת הפאר של אותם ימים. האולם המרכזי של בית הקפה הוא חלל ענק בגודל של אולם נשפים, התקרות הגבוהות נתמכות בקשתות מתכת מעוטרות ובעמודים משיש לבן, השנדלירים הם ברוחב נהר הדנובה. מלצרים חרוצים מרחפים על הפרקט הבוהק בין שולחנות השיש, ובמרכז החלל ניצב פסנתר כנף מבריק, שעליו פורטים יצירות של מוזיקה קלאסית כמובן.
מעניין מה חשבו לעצמם לב טרוצקי וחברו ולדימיר איליץ' לנין, אשר נהגו לשחק שחמט על שולחנות קפה סנטרל, תוך שהם בוחנים מקרוב את הבורגנות האוסטרית ומתכננים את המהפכה הבולשביקית.
בית הקפה הוא מעין כמוסת זמן שבה השתמר הפאר של ימי האימפריה – גם אם בימים אלה מציינים מאה שנה לנפילתה. כיאה לכמוסת זמן, המקום מציע כל מה שעונה להגדרה "אוכל וינאי מסורתי": שניצל וינאי, נקניקיות, תצוגת עוגות שרק באוסטריה אפשר למצוא כמוה, וכמובן – שטרודל תפוחים.
קפה סנטרל מהווה כיום בעיקר אבן שואבת לתיירים, ממש כמו שקורה במוסדות דומים אחרים ששימשו בעבר מקום מפגש של אנשי רוח, אמנים ואצילים אשר נדדו למקומות אחרים. אבל המקום, על עיצובו ההדור, השירות המוקפד, האווירה האקסקלוסיבית והאוכל המסורתי, משמש צוהר לעולם שאיננו עוד. מומלץ לא לפספס אותו בעת ביקור בווינה.
Café Central, Herrengasse 14, Wien
Tel: +43 1 533 37 63
