צייר פופ-ארט פיגורטיבי אמריקאי, המתמקד בעיקר באמנות עירום נשי חושני, בעלת אלמנטים ריאליסטיים לצד מופשטים (יוצר בהשראת ספרי קומיקס). זכה לפופולאריות כחלק מתנועת הפופ-ארט של שנות ה-60 של המאה ה-20.
ראמוס משלב ביצירותיו בין דימויים פרובוקטיביים והומוריסטיים לבין המותגים של מוצרי הצריכה בתרבות הפופולארית האמריקאית כגון קוקה קולה, סניקרס, מרטיני, דאנקן דונאטס; כרזות סרטי קולנוע הוליוודיים; גיבורי על ודמויות נשיות מפורסמות מהעבר, כמו מרילין מונרו, ומההווה, כמו סקרלט ג'והנסון.
לא פעם עורר ראמוס את זעם הפמיניסטיות ומבקרי האמנות כאחד, אבל הוא, מצִדו, לא מבין על מה כל המהומה. אחת מיצירותיו הנודעות ביותר היא סדרת הציורים "Hav a Havana", המציגה נשים בעירום מופשט על גבי סיגרים בגוני פסטל רכים. הסדרה החלה בשנות ה-2000 ונמשכת בציורים חדשים עד היום.
סדרה מצליחה נוספת, דומה במהותה ובאופיה, נושאת את השם המשעשע "Lola Cola" ומציגה נשים חטובות הניצבות במערומיהן בתוך כוסות ובקבוקים של קולה, מאחוריהם ולצדם.
השימוש שעושה ראמוס בעירום נשי, שנוי במחלוקת ואין עליו קונצנזוס. אך לזכותו של האמן ייאמר שמודל היופי הנשי שהוא מציג אינו מאופיין ברזון שדוף, כמו הדוגמניות של היום, אלא להפך. כל הנשים פרי יצירתו הן בעלות מבנה נשי מקומר, חושני ובריא, וכולן מחייכות, קורנות ונראות בטוחות בגופן.
שורה תחתונה: טעם החיים הוא לא רק קוקה קולה
