בנובמבר 2014 דיווח "אופוס", המגזין למוזיקה קלאסית, כי כינור סטרדיווריוס שנודע בשם "קבריאק", אשר נבנה ב-1689, נמכר ב-1.7 מיליון ליש"ט במכירה הפומבית המקוונת הראשונה של חנות המוזיקה הלונדונית J&A Beare.
המחיר הגבוה כל כך מייצג את ההערכה העולמית הגורפת לאיכות הייחודית והבלעדית של כלי הקשת, בעיקר כינורות, שיוצרו על ידי משפחת סטרדיוורי האיטלקית בין השנים 1666-1737. עיקר התהילה העולמית שייכת לבן המשפחה והמאסטר, אנטוניו סטרדיוורי, שכלי המיתר שבנה בתקופה זו הפכו לסמל בלתי מעורער של איכות ויוקרה ורכשו לעצמם מעמד-על בקלאסיקה העולמית.
מה הופך את כלי הקשת שנבנו לפני יותר מ-300 שנה ליוקרתיים ומבוקשים כל כך, מדוע כינורות סטרדיווריוס (שם המותג של משפחת סטרדיוורי) נמכרים במאות אלפי דולרים ולעתים גם במיליונים, מהי הסיבה שממשלות מחזיקות בכינורות סטרדיווריוס כבנכס לאומי, מדוע זכה כל אחד מכלי המיתר הללו לכינוי משלו ולהיסטוריה פרטית מתועדת בקפדנות?
התשובה הפשוטה היא איכות הצליל המשובחת שמפיקים כינורות סטרידווריוס, צליל שעד היום כנרים מפורסמים מסכימים שאין שני לו, כזה שבוני כינורות בעידן המודרני לא הצליחו, וכנראה גם לא יצליחו, לחקותו או לשחזרו, גם בעזרת שיטות מתקדמות.
סטרדיווריוס הוא שם כולל לכל כלי הקשת שיצרה משפחת סטרדיוורי במאות ה-17 וה-18 בעיר קרמונה (Cremona) שבאיטליה. מומחים מעריכים כי המשפחה יצרה כ-1,100 כלי נגינה בסך הכל. 650 כינורות מקוריים שרדו עד היום הזה ומוחזקים בידיים פרטיות של אספנים ושל כנרים מובילים, וכן בידי ממשלות ומוזיאונים. כמו כן שרדו 63 צ'לו, 13 ויולות, שתי גיטרות, שתי מנדולינות ונבל אחד.
מתוך כלי הקשת שנוצרו על ידי משפחת סטרדיוורי, המוערכים – והיקרים – ביותר הם אלה שיצאו מתחת ידיו של המאסטר, אנטוניו סטרדיוורי, בעיקר אלה שאותם בנה בשנים 1725-1698, שנחשבות תור הזהב שלו. מומחי אמנות טוענים כי אנטוניו סטרדיוורי, שפעל בתקופת הרנסנס, תקופה שהעלתה על נס את האמנות, המוזיקה והיופי, זכאי לתואר הנכבד "איש הרנסנס", לצד שמות מוכרים וידועים דוגמת רפאל, לאונרדו דה וינצ'י ומיכלאנג'לו. אחרי הכל, הוא הצליח לייצר צליל סופרנו ייחודי, מרטיט, שנשמע ומהדהד מאז ועד היום בקתדרלות ובהיכלי המוזיקה היוקרתיים בעולם.
פסגת האליטה
כמו בכל פריט או מוצר רב ערך, ככל שההיצע שלו נמוך יותר והביקוש אליו גבוה יותר, מחירו מאמיר. נראה כי כינורות סטרדיווריוס משקפים זאת בדרך המשכנעת ביותר, ולכן במאה ה-19 נבנו באירופה כלי קשת שחיקו את כינורות סטרדיווריוס בכל הקשור למידות ולנראוּת. הם שווקו בכפוף להוספת תווית "Copy" עליהם, אבל לא גרעו במאומה מהפופולאריות ומהניסיונות להגיע אל המקור. אלה הסתכמו לעתים בזיופים ובגניבות מתוחכמות, במהלך השנים. כך לדוגמה, ב-1996, כינור סטרדיווריוס המכונה "Oistrach" (על שם הכנר הנודע דוד אויסטרך), אשר נבנה בשנת 1671, נגנב ועקבותיו נעלמו עד היום. כינור "Le Maurien", שיוצר ב-1714, נגנב בשנת 2002 וגם הוא טרם נמצא, ואילו כינור "Huberman" (על שמו של ברוניסלב הוברמן, מייסד התזמורת הפילהרמונית הישראלית), משנת 1713, נגנב פעמיים עד שלבסוף הגיע לידיו האוהבות של הכנר ג'ושוע בֶּל.
(דרך אגב, מרבית הכינויים לכינורות סטרידווריוס הם על שמות כנרים מפורסמים שניגנו בהם או על שמות בעליהם של הכינורות.)
ההערכה הרבה אשר לה זוכים כלי המיתר שנבנו על ידי משפחת סטרדיוורי ממצבת אותם, כאמור, בפסגת האליטה העולמית. ממשלת ספרד מחזיקה אוסף כלי סטרדיווריוס, המוצגים במוזיאון המוזיקה של הארמון המלכותי במדריד. ביקור בעיר קרמונה יביא אתכם אל Museo del Violino, שגם בו אוסף מרשים של כינורות משפחת סטרדיוורי, בת המקום. עוד אוספים של כלי סטרדיווריוס מוצגים באקדמיה המלכותית למוזיקה בלונדון, במוזיאון המוזיקה בפריז, במוזיאון גלינקה במוסקבה ובמוזיאון מטרופוליטן בניו-יורק. גם בנקים וחברות פיננסיות בינלאומיות מחזיקים בבעלותם כינורות סטרדיווריוס ואף משמשים פטרונים למוזיקאים מצטיינים אשר עושים שימוש בכלי הנגינה הנחשקים.
מקומו של סטרדיווריוס לא נפקד גם מהאמנות הפופולארית, כסמל של יוקרה ואנינות טעם. למשל, הסופר ארתור קונאן דויל החליט שהבלש הנודע שרלוק הולמס, יציר רוחו, יהיה בעליו של כינור סטרדיווריוס. ואילו בסרט מסדרת ג'יימס בונד, "007 באזור מסוכן", בכיכובו של טימותי דלטון, יש תפקיד מרכזי לצ'לו סטרדיווריוס.
לפצח את הסוד
"גם אם לא אנגן עליו צליל אחד, היה שווה לקנות אותו רק כדי להסתכל עליו", כך ציין הכנר הישראלי-אמריקאי הנודע, יצחק פרלמן, בראיון שבו סיפר על ההחלטה שהובילה אותו "למשכן את חייו", כדבריו, כדי לרכוש את כינור "Soil", הנחשב כטוב ביותר בכינורות סטרדיווריוס הקיימים כיום. כנר ישראלי נוסף שמככב באולמות הקונצרטים בעולם, גיל שחם, הוא הבעלים הגאה של כינור סטרדיווריוס משנת 1699, המכונה "Countess Polignac", על שם אחת מנשות החצר של לואי ה-14. בראיון לעיתון "הארץ" ציין שחם, כי מאז שרכש את כינור הסטרדיווריוס הוא מנגן אך ורק רק עליו, בעוד שבעבר נהג להחליף כינורות. נראה כי אין תחליף לצליל הייחודי.
בניסיון לשחזר צליל זה ולהפיג את ערפל המסתורין סביב בריאתו, נעשו לא מעט מחקרים מדעיים. החוקרים נעזרו במגוון שיטות, כמו דימות תהודה מגנטית גרעינית (NMR), צילומי רנטגן, אנליזה תרמו-גרווימטרית (TGA) וספקטרומטר כדי לנתח את כלי הנגינה הללו. ממצאי המחקרים העלו כי השוני העיקרי בין כינורות סטרדיווריוס לכינורות מודרניים נעוץ בהבדלים כימיים בעץ – הגורם המרכזי שמשפיע על תיבת התהודה ועל איכות הצליל. את ההרכב הכימי השונה שהתגלה בעצי האֶדר, האשוחית והערבה, שמהם נבנו כינורות סטרדיווריוס, ניתן לייחס לתנאים סביבתיים שונים כגון טמפרטורה, זיהום אוויר ואיכות מים. הסבר אחר הוא ההרכב הכימי של התמיסה הייחודית, הלכּה, שבה נמשח העץ. סוד הכנתה של הלכה אבד עם השנים.
כך או אחרת, עד היום, במשך יותר מ-300 שנה, טרם הצליחו החוקרים המודרניים לעלות על סוד הייצור של כינור סטרדיווריוס. ואולי טוב שכך, כי המסתורין מוסיף לתהילה של הכלי ולקסם של הצליל.
