ב-26 במאי 1923 זינקו ג'ון דאף ופרנק קלמנט הקנדים למירוץ 24 השעות הראשון בהיסטוריה, בעיירה לה מאן (Le Mans) שבצרפת, כ-210 ק"מ דרומית-מערבית לפריז. הם נהגו במכונית בנטלי שלושה ליטרים, שאיתה הגיעו בנסיעה מייגעת מלונדון. מבחינתם היתה זו הרפתקה חדשנית ומאתגרת, הם עוד לא ידעו שהם לוקחים חלק ביצירת ז'אנר חדש לגמרי של מירוצי סבולת. המירוץ הוזנק בארבע אחר הצהריים, מתוכנן להסתיים 24 שעות מאוחר יותר. שני הנהגים התחלפו בנהיגה כל שלוש-ארבע שעות, נאבקים במתחריהם, בעייפות, ובגשם הסוחף ששטף את המסלול. במשך עשרים שעות הם הצליחו לשמור על מיקום מכובד בחבורת החוד, רואים את עצמם כבר על הפודיום… אבל ב-12:00 בצהריים נסדק מכל הדלק, המכל התרוקן והם היו חייבים לעצור בשולי הדרך.
התקלה לא בלבלה את דאף, שנהג באותו זמן; הוא רץ ברגל את חמשת הקילומטרים שהפרידו בינו לבין רחבת הטיפולים, העמיס על כתפיו שני מכלי דלק, ודיווש אל המכונית התקועה עם אופניים שאותם קיבל מז'נדארם מקומי… דאף סתם את הנקב בעזרת כפיס עץ, ולאחר עיכוב של שעתיים וחצי חזר אל המירוץ, שאותו סיים במקום הרביעי המכובד מאוד.
כעבור שנה חזרו דאף וקלמנט אל המסלול עם בנטלי משופרת וזכו במקום הראשון, במירוץ שעתיד להפוך לאירוע עולמי מיתולוגי. בשנים הבאות שלט צמד ה-Bentley Boys במירוץ לה מאן, כולל זכייה חסרת תקדים בארבעת המקומות הראשונים ב-1929.
מאה שנים מאוחר יותר הובילה אותה בנטלי קשישה שיירה של שלושים קלאסיקות בריטיות ממועדון Benjafield’s Racing Club אל העיירה לה מאן. שם חיכו להם עוד 43 בנטלי מלפני מלחמת העולם השנייה, שנקבצו מכל רחבי אירופה. במסגרת סוף השבוע Le Mans Classic יצאה הארמדה הבריטית למירוץ של 45 דקות, שכלל את הזינוק הייחודי של לה מאן: הנהגים ניצבים בצדו האחד של המסלול, כשהמכוניות סדורות בצדו השני. עם הנפת דגל השחמט רצים הנהגים אל מכוניותיהם, מניעים אותן – אופרציה לא פשוטה עם מכוניות מלפני מלחמת העולם – ויוצאים לבצע את הקפותיהם. השנה הצליח קלַייב מורְלי להניע ראשון את מנוע ה-4.4 ליטרים של מכוניתו, יחידה כפולת מאיידים עם הספק מרשים של 130 כ"ס. מורלי זינק מהר והצליח לחמוק מפקק התנועה הענקי שהצטבר מאחוריו. הוא שלט היטב במכוניתו המגושמת, שאורכה 4.38 מטרים והיא שוקלת 1,625 ק"ג היושבים על צמיגים דקיקים בעלי אחיזה מינימלית. הבנטלי החליקה קלות בכל פנייה, אך לבסוף, 45 דקות לאחר הזינוק, התרגש קלייב עד דמעות, כאשר ראה את דגל השחמט מתנופף לצלילי חמת חלילים סקוטית. הוא הוסיף גביע ניצחון חשוב לארון הגביעים שלו.
אבל הבנטלי לא היו היחידות על המסלול, כמובן. מכל האחרות, מי שבלטה במיוחד היתה ה-MG 1938, ולאו דווקא בשל עיצובה או צבעה האדום הלוהט, אלא בזכות העובדה שהיא היתה נהוגה בידיו האמונות של קשיש צעיר בן שמונים, רוברט סלמן שמו.
24 שעות של סבולת
2023 היא שנת המאה למירוצי הסבולת בעיירה לה מאן. מירוצים אלה נערכים לפרקי זמן של ארבע, שש, 12 ו-24 שעות. הם מעמידים במבחן לא רק את סבולת הנהגים המתחלפים ביניהם, אלא גם את המכונאים, המכינים את הרכב ומתחזקים אותו בזמן המירוץ, ואת מנהל הקבוצה, החייב לקבוע אסטרטגיה – האם לפתוח בקצב מהיר או לשמור אנרגיה לשעות הלילה, באיזה קצב להחליף צמיגים, מתי לתדלק… במרוצת השנים צבר לו מירוץ Les 24 Heures du Mans מוניטין עולמי, מצרפת ועד ניו זילנד.
המירוץ הפך לאירוע תרבותי נרחב, לא מעט בעזרת כוכבי הקולנוע סטיב מקווין ופול ניומן. כל אחד מהם התחרה במירוץ (בנפרד), הם אפילו סיימו במקומות גבוהים מאוד. מקווין גם כיכב ב-1971 בסרט העלילתי "לה מאן", שהנגיש את אווירת המירוץ למיליוני צופים בעולם. הסרט כלל סצנות אותנטיות שצולמו במהלך מירוץ 1970 וקטעי נהיגה רבים של מקווין עצמו. כחמישים שנה מאוחר יותר (2019) הונצח המירוץ שוב, בסרט הדרמטי "פורד נגד פרארי", שהמחיש את אחד המאבקים הקשוחים ביותר בתולדות המירוץ. הסרט הדגיש את ההתמודדות בין יצרני המכוניות, שהיא יצרית וקשוחה לא פחות מאשר התחרות בין הנהגים על המסלול.
אלופת הניצחונות ב-לה מאן היא פורשה, שניצחה בו 19 פעמים. אאודי זכתה ב-13 ניצחונות ופרארי בעשרה. ההשתתפות במירוץ היא פריט חובה בביוגרפיה של כל אלוף עולמי. אלוף ההשתתפויות הוא הצרפתי אנרי פֶּסקַרוֹלוֹ, שהתחרה ב-33 מירוצים וניצח ארבע פעמים. המנצחים המפורסמים ביותר הם ז'קי איקס הבלגי (שישה ניצחונות) ודֶרֶק בֶּל הבריטי (חמישה ניצחונות), אבל שיאן הניצחונות בלה מאן הוא טום קריסטנסן מדנמרק, שהניף את הגביע לא פחות מתשע פעמים. עוד השתתפו במירוץ אלופי פורמולה-1 וכוכבי ראלי, לא כולם הגיעו אל הפודיום.
Race Day
לקראת מירוץ 2023 התכנסו 235 אלף צופים שבאו לחכך מרפקים עם גיבורי ומכוניות העבר. בדיעבד התברר כי מהדורת 2023 של Le Mans Classic הפכה להיות מפגש המכוניות הקלאסיות הגדול ביותר שנערך אי פעם בעולם; על המסלול וסביבו נפרשׂו כ-9,200 מכוניות אספנות מרהיבות עין, 850 מהן השתתפו ב-11 המירוצים שנערכו על המסלול, 13.6 ק"מ אורכו. המכוניות חולקו לשש קבוצות על פי שנות הייצור שלהן. כל מכונית ביצעה שלושה מקצים של 45 דקות כל אחד. כמה מהמקצים נערכו בשעות הלילה. בכל מקצה יש עצירת חובה ב-Pits, הכוללת החלפת נהגים מהירה, כמו במירוץ 24 השעות. ב"קלאסיק" רשאיות להשתתף רק מכוניות שהשלימו בהצלחה את מירוץ 24 השעות בשנים 1923 עד 2010. לפני ההזנקה הקיפו 850 המכוניות את המסלול בתהלוכה ססגונית, שסחטה תשואות נלהבות מקהל הצופים.
ארבעת ימי המפגש קיבלו נופך דרמטי בשבת בבוקר, כאשר גשם סוחף שטף את המכוניות שניצבו על קו הזינוק. הזינוק נדחה בשעה. כמו בכל מירוץ היו כאן תקלות גדולות וקטנות, התנגשויות ונטישת מתחרים באמצע; היה זה לה מאן קלאסי, לכל דבר ועניין.
בשנים הראשונות של לה מאן, בנטלי היתה המכונית הדומיננטית ביותר, אבל בהמשך הצטרפו אליה עוד שמות גדולים כמו בוגאטי, אאודי, פורד וכמובן, פורשה. מהדורת 2023 העניקה לצופים הזדמנות נדירה לראות את כוכבות העבר מרעימות את דרכן סביב המסלול. היו שם פורשה 935 ו-917K, פורד גאלף GT40, יגואר XJR המיתולוגית, פיג'ו 905 ו-908 משנת 2009, מטרה-סימקה 670MS של הנרי פסקרולו, רנו אלפין 442A המקסימה, מכונית הטורבינה של רובר-BRM (היחידה בהיסטוריה שסיימה את מירוץ ה-24 שעות עם סט אחד של צמיגים), ועוד עשרות דגמים מוכרים יותר או פחות – תענוג וריגוש גדולים לאוהדי המירוץ, כולל כוכבי עבר שבאו להתבשם מאווירת מירוץ Endurance (סבולת) הוותיק בעולם.
לידתה של קלאסיקה
Le Mans Classic נולד הודות לעקשנותו של פטריק פטר (Patrick Peter), שוחר מירוצים ומעריץ קלאסיות עתיקות. ה-24 שעות נערך במסלול מירוצים רשמי, שאליו מתווספים קטעי כביש ציבוריים, הנסגרים זמנית לתנועה. פטר הציע למנהלי מירוץ ה-24 שעות לארגן תחרות מכוניות קלאסיות באותה מתכונת – מסלול מירוצים בתוספת קטעי כביש. המארגנים אישרו לו לקיים מירוץ, אבל רק על מסלול המירוצים. "לה מאן קלאסיק חייב להיערך על מלוא המסלול", התעקש פטר, "ואם לא – אני לא מעוניין".
כפשרה הוחלט לארגן מירוץ חימום של מכוניות פרארי קלאסיות, לפני האירוע המרכזי. המירוץ הניסיוני הסתיים בהצלחה גדולה, ופטר קיבל אישור לערוך אירוע דו-שנתי משלו, על המסלול המלא. "מירוץ ה'קלאסיק' מאפשר לקהל לבוא במגע אינטימי עם הנהגים ועם מכוניות המירוץ", הסביר פטר, "זה נוגע לכולם בלב וזה שונה לגמרי ממירוצים מודרניים, שבהם יש הפרדה מלאה בין הקהל והמתחרים". ה-Le Mans Classic הפך להיות המפגש המוטורי הגדול בעולם למכוניות קלאסיות. "מהדורת 2002 היתה קטסטרופה פיננסית", פטר הודה, "לקח לנו עשר שנים עד שראינו כסף מהמירוץ הזה, אבל עכשיו אנחנו מרוויחים יפה", סיים בחיוך.
המכוניות מחולקות, כאמור, לשש קטגוריות על פי גיליהן, העתיקות ביותר הן מלפני מלחמת העולם השנייה. זה מירוץ רציני, והנהגים מוסמכי FIA, מה שמבטיח רמת נהיגה גבוהה ותחרותית. למרות זאת, בין מאות הצוותים המתחרים, ולמרבה המבוכה, נצפו מכוניות שבהן ישבו שלושה או ארבעה נוסעים, כשהם מצלמים בטלפון…
בעוד על המסלול רועמות כוכבות המירוץ, סביבו מתקיים פסטיבל עליז עם מוזיקה חיה, שווקים ולונה פארק, מכירות פומביות ובמות ריקודים. המבקרים לובשים את בגדי התקופה, שמלות פרחוניות מתנופפות בריקודיFoxtrot סוערים, ז'נדארמים קשישים מתהדרים במדים מדיפי ריח נפטלין, בדוכני אוכל מציעים לאורחים תבשילים מקומיים. אווירת חג שוררת בין האוהלים והקרוואנים, נמשכת אל רחבות הטיפולים. הצופים באים לרחרח מה קורה, הנהגים שמחים לשתף את האורחים במפרטי המכוניות, בעלילות גבורה של שנים עברו, וכיו"ב. בצד זיכרונות העבר מתנהלות גם עסקאות עדכניות – חלקי חילוף נמכרים ומזכרות מוצגות לראווה, יצרנים עורכים נסיעות הדגמה ללקוחות פוטנציאליים; אין ספק שמי שנלקח לסיבוב הדגמה בפורשה על המסלול, מבושל ומוכן לסגירת עסקת חלומותיו….
מקצה מיוחד שמעורר תשומת לב רבה הוא Little Big Mans, בו משתתפים כמאה ילדים בני שבע עד 12. הם נוהגים ברפליקות מוקטנות של רכבי המירוץ הקלאסיים, חמושות במנועי בנזין או חשמליים. Little Big Mans הוזנק השנה על ידי אלוף ואגדת הטניס רפאל נדאל, להקפת מסלול באורך ארבעה ק"מ. זו היה יותר תהלוכה מאשר מירוץ, כי בגילם הילדים עוד לא רשאים כמובן להתחרות במירוץ אמיתי. אבל ההשתתפות הזאת של הילדים מבטיחה, כך מקווים המארגנים והמשתתפים, המשכיות לדור המחר של נהגי מירוץ.
כמתבקש בעידן התקינות הפוליטית, משולם גם מס שפתיים לתצוגת מכוניות ירוקות וחשמליות, אבל כולם יודעים: לה מאן קלאסיק יישאר תמיד אירוע של רגשות ונוסטלגיה, רעם מפלטים והמולת בוכנות, בניחוח תוספי דלק וגומי חרוך.
