Padron הוא אחד ממותגי הסיגרים היוקרתיים בניקרגואה. המותג הוא של חברת Piloto Cigars, אשר ידועה יותר בשם Padron Cigars. החברה, הנקראת על שם חוות פּילוֹטוֹ שבפינאר דל ריו, קובה, שאותה רכשה משפחת פדרון באמצע המאה ה-19, הוקמה על ידי חוזה אורלנדו פדרון, יליד קובה, במיאמי שבפלורידה ב-1964, ובשנת 1970 עברה לאסטלי, ניקרגואה. ב-1978 התחוללה בניקרגואה מלחמת אזרחים, שבמהלכה אירעו במפעל של פדרון מקרים של הצתות, ובשנת 1975 הטיל הממשל האמריקאי של הנשיא רייגן אמברגו על ניקרגואה. אותן שנים של תהפוכות אילצו את משפחת פדרון לנדוד, עם הציוד ועם מלאי הטבק, בין ארצות הברית, ניקרגואה והונדורס, ומשהוסר האמברגו שבה המשפחה אל ניקרגואה. כיום היקף הייצור של Padron Cigars הוא כתשעה מיליון סיגרים בשנה, כולם בעבודת יד, והלַיינים המוכרים ביותר בארץ הם Padron Serie 1926 ו-Padron Anniversary 1964.
ביתו של נשיא חברת Padron Cigars, ג'ורג' (חורחֶה) פדרון, באסטלי, נמצא במתחם של המפעל עצמו, כך שכאשר הוא עוזב את מעונו הקבוע במיאמי ומבקר בניקרגואה, ובזמן האחרון הוא עושה זאת רבות, הוא נמצא תמיד קרוב לעניינים. איש עסקים נאה, כריזמטי, נעים הליכות ומדבר בגובה העיניים, גורם חורחה נחת לאביו, אשר הפקיד בידיו את החברה, שאִתה עבר אירועים רבים וקשים מאז היווסדה.
סיגרי Padron Anniversary 1964 נבדקים ונארזים
הודות לפדרון האב זכה הטבק של ניקרגואה לתהילה, ועל כך מספר הבן, בעיניים בורקות: שלוש שנים לאחר שפתח ב-1964 מפעל סיגרים קטנטן במיאמי ב-600 דולר, שאותם חסך בעבודות נגרות, יצר עמו קשר איש אחד, אשר היה בדרכו לאירופה למכור טבק מניקרגואה, ועבר דרך מיאמי. פדרון בחן את הטבק, זיהה עד כמה מעולה היה, וסיפר על כך לאותו אדם. אלא שמכירת הטבק באירופה לא צלחה, מכיוון שהיבשת נטתה לסיגרים קלי גוף, והטבק החזק של ניקרגואה לא התאים לטעמם של האירופים. פדרון אמר לאיש שלא יתייאש, ולמרות שלא היה ביכולתו לקנות את הטבק בעצמו, הוא החל לשווק את הטבק בין מכריו, בעלי מפעלים לסיגרים במיאמי, וההצלחה היתה כבירה. האיש הזמין את פדרון לטוס איתו לניקרגואה, לשדות הטבק שבעמק Jalapa, ושם, בירידה מהמטוס הפרטי ליד שדות הטבק, התגלתה זהותו של היזם, שעמד מאחורי הרעיון לגדל טבק בניקרגואה. היה זה סומוסה, שליט ניקרגואה, וה"שליח" היה ראש הסגל שלו. הודות למפגש הזה, שבו שכנע את סומוסה בדבר איכותו הגבוהה של הטבק שהוא התחיל לגדל שם, החל פדרון לעזור להפיץ אותו במיאמי, וכך הפך הטבק מניקרגואה לסיפור הצלחה.
שדה של פדרון באסטלי. מושלם, באמצעים מסורתיים
עד 1990, כמעט מאה אחוז מלקוחותיו של פדרון היו תושבי מיאמי יוצאי קובה, אשר מצאו בסיגרים שלו את הטעם הקרוב ביותר לסיגר קובני מלא גוף. לא בכדִי הוא נהג אז לומר, "הקובנים ימשיכו להתגעגע לקובה, אבל לא יצטרכו להתגעגע לסיגרים שלהם". הסיגרים של פדרון (כמו גם אלה של פוּאֶנטֶה מהרפובליקה הדומיניקנית) הם כיום הסיגרים הלא-קובניים היחידים בעולם שאותם מנסים לזייף, וכדי להילחם בתופעה מופיע מספר על החבק של כל אחד מסיגרי פדרון. עניין נוסף שכדאי להזכיר: מותג פדרון היה זה שהצית מחדש את הטרנד הקובני במקורו של סיגרי Box-pressed, כשהציג את Padron Anniversary 1964 בשנת 1994.
המגלגלות של פדרון
שיטות העבודה במפעלי החברה מסורתיות מאוד. לא תמצאו כאן מכשור למדידה ולפיזור לחות בהאנגרים של התסיסה, וגם לא מכונות לבקרת שאיפה לאחר הגלגול. וכמו שבשדות הטבק של פדרון לא תמצאו עלים פגומים, כך גם סיגרי פדרון יוצאים מושלמים. ההסבר טמון כנראה בחומר האנושי המקצועי, כל אחד בתחומו, וכולם יחד מביאים תוצאות מדהימות.
