בין באב אל־מנדב ומְצרי הורמוז לים סין הדרומי – נושאות המטוסים מסמנות מחדש את קווי ההשפעה של המעצמות. על מפלצות הפלדה הימיות עם הכוח האווירי האדיר, וגם: סיפור חייה הפתלתל של הסינית
מי אמר שהעידן האימפריאליסטי מאחורינו? יש מי שיראה בנוכחות צבאית ימית את האימפריאליזם החדש: מי ששולט בים שולט בנתיבי הסחר, שולט על כלכלת מדינות ומכתיב מדיניות. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא סגירת מְצרי באב אל-מנדב על ידי החות'ים. שליטה בים גרמה לעליית מחירים דרסטית באירופה בגלל שינוי בנתיבי שינוע הסחורות והתארכות זמני ומסלולי האספקה.
אז איך מתמודדים עם האיום הזה? בעיקר על ידי הקרנת עוצמה ימית, כזאת שארצות הברית הראתה בחודשים האחרונים במבצע בוונצואלה, שנוהל כולו מהים, וכמו זו שמתקיימת עכשיו במפרץ הפרסי, עם כוח ימי שכולל שתי קבוצות תקיפה עם שתי נושאות מטוסים אדירות.
ארצות הברית למדה על בשרה את החשיבות המבצעית של נושאות המטוסים, אחרי ההתקפה היפנית המפתיעה בפרל הרבור ב-1941. היפנים הצליחו אז להפתיע את האמריקאים על ידי התגנבות שקטה של נושאות המטוסים שלהם לאזור האיים במרכז האוקיינוס השקט, אלא שלמזלה של ארצות הברית, אף נושאת מטוסים אמריקאית לא עגנה אז בפרל הרבור, כך שכוח הפשיטה האווירי האמריקאי לא נפגע. יש האומרים שזה מה שהכריע בהמשך את הקרב על השליטה באוקיינוס השקט; ארצות הברית הפנתה מיד את כל נושאות המטוסים שלה לכיוון יפן, ואף האיצה בנייה של נושאות מטוסים חדשות. ההלם שאחרי המפלה בפרל הרבור הופנה למאמץ תעשייתי אדיר, שבמהלכו נבנתה נושאת מטוסים במשך שנה אחת בלבד, וגם בוצעה הסבה מהירה של ספינות קרב לנושאות מטוסים קלות. השינוי הזה אִפשר לאמריקאים להציב מול היפנים במשך ארבע שנים, עד לכניעת יפן, כוח ימי-אווירי גדול.
כיום מונה הכוח הימי-אווירי האמריקאי 11 נושאות מטוסים, שמחולקות לצִיים בשישה פיקודים אזוריים: הצי השני, שאחראי על צפון האוקיינוס האטלנטי והאזור הארקטי הצפוני; הצי השלישי על צפון ומזרח האוקיינוס השקט; הצי הרביעי על דרום האטלנטי והקריביים; הצי החמישי, המוכר לנו היטב, שאחראי על המזרח התיכון והמפרץ הפרסי; הצי השישי על אפריקה, אירופה ואגן הים התיכון; והצי השביעי, שאחראי על מערב הפסיפיק והאוקיינוס ההודי. כך נראית העוצמה הימית האמריקאית, שמטרתה לשמור על האינטרסים השונים של המעצמה החזקה בעולם.
נושאות המטוסים האמריקאיות נחשבות הגדולות בעולם. אורכן הממוצע יותר מ-300 מטר, עם שלוש טייסות קרב שכוללות מטוסי 18F, מטוסי 35F הממריאים אנכית, מטוסי התרעה ומודיעין, מסוקי חילות כבדים ולאחרונה גם מספר דגמים של מטוסים לא מאוישים. על כל אחת מהן מוצבים (כשאינם בטיסה…) יותר ממאה מטוסים, וצוות מפעיל אשר מונה 5,000-4,000 איש (תלוי בדגם הספינה). לשם השוואה, נושאת מטוסים אמריקאית אחת משולה לשני בסיסים גדולים של חיל האוויר הישראלי.
אבל ארצות הברית לא לבד במאבק השליטה על הים. לא פחות מ-12 מדינות מחזיקות כיום נושאות מטוסים, מהן חדשות מאוד ומהן מיושנות. במועדון הזה חברות: ארצות הברית, הודו, סין, רוסיה, איטליה, בריטניה, צרפת, ספרד, תאילנד, טורקיה, יפן וברזיל. גם דרום קוריאה מתכוונת להצטרף למועדון, ופרסמה תוכניות לבניית נושאת מטוסים.
ספינת התהפוכות
לא מעט סיפורים קשורים בנושאות מטוסים ובמירוץ החימוש הבין-גושי. המפורסם ביותר הוא סיפור המירוץ אחר שִלדה מחלידה של נושאת מטוסים שנותרה במספנות Black Sea Shipyard באוקראינה. ברית המועצות הזמינה את הספינה מהמספנה האוקראינית ב-1985, כחלק מפרויקט נושאות המטוסים מדגם Kuznetsov-class, שכוללות סיפון משופע הבנוי בסגנון מקפצת סקי. אלא שנפילת ברית המועצות השאירה את המספנה עם נושאת מטוסים לא גמורה, אחרי שב-1988 הרוסים ערכו טקס והעניקו לה את השם Varyag. האוקראינים, בלית ברירה, הציעו את ה-Varyag להודו, לסין ושוב לרוסיה (שהפכה מברית המועצות לרוסיה ובנתה מחדש את הצבא שלה), אלא שכולן השיבו בשלילה, והמספנה נתקעה עם נושאת מטוסים מוכנה כמעט לגמרי.
ב-1998 חלה התפתחות מפתיעה: חברה ממַקאו העוסקת בענייני תיירות ובידור רכשה את הספינה ב-20 מיליון דולר. המטרה הרשמית היתה להפוך אותה למלון-קזינו צף מול האי סמוך לחופי סין (דרך אגב, באותה תקופה נמכרו לחברות במקאו שתי נושאות מטוסים סובייטיות אחרות, ה-Kiev וה-Minsk, שהוסבו לאטרקציות תיירותיות). הרכישה של Varyag העלתה סימני שאלה רבים בקרב גורמים במערב, שבדקו ומצאו כי החברה הרוכשת מנוהלת על ידי קציני הצי הסיני בדימוס, אין לה מספר טלפון במקאו ואף לא רישיון להפעלת קזינו.
שנתיים כמעט אחרי הרכישה החל התכנון להעביר את הספינה לסין, אלא שאז טורקיה אסרה עליה לעבור במצרי הבוספורוס והדרדנלים בטענה כי זה כלי שיט נגרר, ללא מנוע, שעלול לחסום את המצר. הספינה המתינה עוד 16 חודשים בפתח הבוספורוס בים השחור עד שממשלת טורקיה הסכימה לתת לה אישור מעבר (יש הטוענים, כי האישור ניתן תמורת הבטחות סיניות לשיתוף פעולה בפרויקטים תיירותיים). ביום המעבר פונו המְצרים לחלוטין מכלֵי שיט, וה-Varyag נגררה עד לים האגאי.
תלאותיה של Varyag לא תמו. גם הרשויות במצרים אסרו עליה את המעבר בתעלת סואץ, והיא נאלצה להקיף את אפריקה. כך, רק בפברואר 2002, יותר משנתיים אחרי שיצאה מאוקראינה, הגיעה ה-Varyag למספנות בסין. כעבור עשור היא הפכה להיות נושאת המטוסים הראשונה של סין וזכתה לשם Liaoning. כיום היא אחת מצי של שלוש (שתיים מהן נבנו בסין מאוחר יותר), וממוקמת באזור ים סין הדרומי, כחלק מהאיום הסיני על טאיוואן ועל ההגמוניה הימית האמריקאית באזור הזה.
