הריאיון עם הכדורסלן אמארֶה קארְסֵיירֶס סטוֹדמַאייר מתקיים בבר הסיגרים "צֶ'ה" שבמלון דיוויד אינטרקונטיננטל תל-אביב. ממדי נוכחותו הגדולים, תרתי משמע, של השחקן בן ה-34, המתנשא לגובה 2.08 מטר, מורגשים גם כשהוא מחוץ למגרש הכדורסל ובלי המדים האדומים של הפועל ירושלים, שאליה הצטרף בקיץ 2016 לאחר 14 שנה ב-NBA. האמריקאים בשולחן הסמוך מגניבים מבטי הערצה, מחייכים לעברו ומפזרים מילים חמות; נראה כי הם מתקשים לנצור את ההתרגשות, ולא בכדִי.
מאחוריו קריירת כדורסל מפוארת. ב-14 שנותיו בליגה הטובה בעולם, מהן שמונה בקבוצת פיניקס סאנס, שבה עשה את תהילתו, הספיק להימנות שש פעמים עם ה"אולסטארס" של הליגה, להופיע בנבחרת ארצות הברית, והוא נחשב אחד מגדולי המטביעים בכדורסל האמריקאי בכל הזמנים. "היתה לי קריירת כדורסל מוצלחת מאוד", הוא מסכם.
מהיכן הגיעה אהבתך לכדורסל?
"מהבית. אבא שלי לקח אותי למשחק הכדורסל הראשון בחיי, למשחק של בן דוד שלי, שהיה שחקן בייסבול, כדורסל ופוטבול נפלא. צפיתי בו משחק ואהבתי את זה מאוד. גם אחי שיחק כדורסל, כך שהיתה לי הזדמנות ללמוד מהמשפחה. התחלתי לשחק בצורה מסודרת רק בגיל 14, ארבע שנים לאחר מכין 'גויסתי' לפיניקס סאנס, סיימתי תיכון ומשם עברתי מיד ל- NBA".
מי מבני המשפחה השפיע עליך במיוחד?
"אבא שלי היה השראה עבורי בילדות, וגם לסבא שלי היתה השפעה רבה על חיי, הוא היה גנרל בצבא ואיש חד מאוד".
מתי הבנת שנועדת להיות שחקן מקצועי?
"כשהייתי ילד קטן החלום שלי היה להיות שחקן ב-NBA. ידעתי שאני מסוגל לזה, כי תמיד הייתי שחקן טוב, התאמנתי בלי סוף והחלום שלי התגשם".
מי היה עבורך מודל לחיקוי?
"במשך שנים צפיתי בראיונות עם שחקני כדורסל גדולים, כמו מייקל ג'ורדן, ועם אמנים משפיעים כמו בוב מארלי. האנשים האלה שימשו לי מודל לחיקוי, אנשים חזקים עם מסרים חיוביים".
את מי הערצת בתור ילד?
"את מייקל ג'ורדן. פגשתי אותו כשהייתי בתיכון, ושנה אחר כך שיחקתי נגדו ב-NBA, אני הייתי רוּקי, והוא שיחק בוושינגטון. שאלתי אותו מה נדרש כדי להיות שחקן מצוין, והוא השיב, 'נראה שכבר יש לך את זה'. זה היה רגע מיוחד מאוד בקריירה שלי".
הראשון בהיסטוריה
סטודמאייר היה ילד שאוהב ספורט, ועסק בספורט מגיל צעיר מאוד. בייסבול, פוטבול וגם כדורסל. "תמיד הייתי גבוה, אתלטי ומהיר. היתה לי ילדות כֵיפית". אבל בצד ילדותו הכיפית ריחפה עננה אפורה, מאתגרת וקשה לעיכול. אביו נפטר כשהיה בן 12, אמו נכנסה לעתים תכופות לבתי סוהר, ובעקבות הקשיים הרבים הוא עבר שישה בתי ספר. כשאני שואלת אותו, אִילו היה גדל בבית יציב ומבוסס האם הדרך אל הפסגה היתה קלה יותר, הוא משיב כדרכו של מקצוען, שלא מבזבז זמן במחשבות מיותרות על העבר: "זה הנתיב שאלוהים בחר בשבילי ללכת בו, זה הנתיב שהצלחתי בו. הייתי מפוקס, היה חשוב לי להישאר בבית הספר והצלחתי לפתח קריירה משגשגת לעצמי".
זכור לך רגע השיא, נקודה ספציפית שבה הבנת שעשית את זה?
"כבר בשנה הראשונה בתיכון ידעתי שאני טוב מאוד. הייתי יותר טוב מהרבה שחקנים אחרים, ועד שלא שיחקתי נגדם לא ידעתי עד כמה אני טוב. הבנתי שאם אעבוד מספיק קשה ואהיה עקבי, אוכל להגיע ל-NBA היישר מהתיכון, בלי לעבור בקולג', וצדקתי. לא היה בי שום פחד, הייתי מוכן לקבל את כל האתגרים, הייתי נחוש והקדשתי הכל למטרה הזאת, ותמיד הבעתי את תפילותי בקשר לזה".
איך היו היחסים שלך עם המאמנים ב-NBA?
"המאמן הראשון שלי היה פרנק ג'ונסון, בפיניקס סאנס. איש בעל לב רחב. הייתי הולך אליו לארוחות ערב, ישבתי עם המשפחה שלו ונהיינו חברים קרובים".
סטודמאייר שיחק בקבוצות בכירות ב-NBA, זכה עם הנבחרת האמריקאית במדליית ארד באולימפיאדת אתונה ובמדליית זהב באליפות אמריקה, אבל יש הישג אחד שבו הוא גאה במיוחד. "מבחינתי, ההישג הגדול מכולם היה הזכייה בתואר 'Rookie of the year' (השחקן הצעיר הטוב ביותר בשנת המשחק הראשונה), ב-2003. לא היה בהיסטוריה של ה-NBA שחקן שהגיע מהתיכון וזכה בתואר הזה, אני הראשון שעשה את זה".
אתה יודע להפסיד בכבוד?
"אני לא מפסידן טוב. יש לי תשוקה עצומה לנצח".
איזו עצה אתה יכול לתת לשחקן צעיר שעושה צעדים ראשונים על המגרש?
"להישאר בבית הספר וללמוד, זה הדבר החשוב ביותר. שחקן כדורסל טוב חייב לעבוד קשה מאוד, יום יום, כדי להיות הכי טוב במה שהוא עושה. גם כישרון חשוב, אבל את זה אפשר לפתח, כמו מיומנות. ראיתי בעבר כישרונות מדהימים שלא הגיעו ל-NBA, כי לא היה להם את הרצון לעבוד קשה".
מה מבדיל שחקן טוב משחקן מצוין?
"שחקנים טובים מרגישים בסדר בלהיות טובים, ושחקן מצוין לא מרוצה מעצמו אף פעם".
במהלך הקריירה סטודמאייר שיחק נגד מי שנחשב כיום הטוב מכולם, לברון ג'יימס, במשחקי האולסטארס וגם בהזדמנויות אחרות. את דעתו עליו הוא מתרגם לשבחים: "שיחקתי נגדו לא פעם, והיה נהדר. הוא לבטח אחד השחקנים הטובים שראיתי בחיי, מהחכמים ביותר ששיחקתי נגדם ואחד הספורטאים הטובים ביותר שידע העולם. יש לו תשוקה לנצח שוב ושוב, הרצון שלו הוא להשיג מטרות שאנשים לא חושבים עליהן אפילו, הוא מפוקס ומסור יותר מרוב האנשים".
מיהם כוכבי ה-NBA כיום?
"לברון הוא ללא ספק השחקן הגדול ביותר בליגה. סטֶף קארי הוא שחקן התקפה מדהים, קווין דוראנט הולך להיות כוכב בליגה הרבה שנים, ראסל ווסטברוק רושם נתוני טריפל-דאבל (מספרים דו-ספרתיים של נקודות, אסיסטים וכדורים חוזרים במשחק אחד) מדהימים. כך שה-NBA בידיים טובות, עם כוכבים נהדרים, שיובילו את הליגה בכיוון הנכון".
ומה לגבי ליגת הכדורסל הישראלית?
"הליגה הישראלית משתפרת. זו ליגה מסודרת, השחקנים פה תחרותיים מאוד, והשחקנים הזרים אוהבים מאוד לשחק כאן".
לשחק, להתפלל, לאהוב
בשנת 2010, כאשר סטודמאייר ביקר בישראל בפעם הראשונה, הוא למד על עברו והבין שהמקורות שלו הם במשפחה ישראלית עתיקה. כשחזר לארצות הברית, התובנה הזאת חלחלה בנפשו ונעשתה משמעותית מאוד עבורו. "כשהפועל ירושלים עמדה למכירה, פגשתי את אוֹרי אלון ודיברנו על זה שהוא הופך להיות הבעלים של הקבוצה, ואז, דרך הידידות המשותפת, יכולתי להיות חלק מהבעלים. דיברנו שרכישת הפועל ירושלים לא תהיה 'Money maker'. אורי אמר לי, 'אם אתה אוהב את ישראל ואתה אוהב את ירושלים, אולי זה משהו שתרצה לשקול'. ואז אמרתי, בטח, אני בפנים. זה היה רצון האל שיכולתי להיות שחקן NBA ובסוף הקריירה שלי להעתיק את היכולות שלי ולשחק עם הפועל ירושלים".
שנה אחת בלבד סטודמאייר מתגורר כאן, וכבר מעיד שירושלים היא הבית שלו. "יש לי קשר עמוק מאוד לירושלים, והעיר הזאת נמצאת עמוק בלבי. זה לא דבר שִגרתי לזרים להגיע לישראל ולהפוך אותה לבית שלהם. הרקע הדתי שלי זהה, למדתי את כל החגים והמנהגים של משה רבנו, מה שמאפשר לי להשתלב כאן בצורה מושלמת. אני מרגיש כמו כולם, וזה גורם לי להרגיש בבית".
איך אתה מסביר את החיבור שלך ליהדות?
"אני מגדיר את עצמי יהודי ונוצרי. השורשים שלי יהודיים, אני שומר את המצוות של הדת היהודית, ומצד שני יש לי זיקה לעבר שלי כנוצרי. אני צם ביום כיפור, מקפיד על סעודת שבת עם המשפחה שלי ולומד עברית".
לו יכולת, מה היית משנה בישראל?
"הייתי רוצה מאוד לשפר את ענפי הספורט לילדים. ספורט הישגי מגיל צעיר הוא דבר טוב מאוד. בייסבול, כדורסל ואפילו פוטבול אמריקאי, זו יכולה להיות הזדמנות גדולה להכיר את הענפים האלה. יש כאן פוטנציאל נהדר".
כתבו עליך שאתה השחקן הכי משמעותי בליגה הישראלית, שחקן ה-NBA הכי גדול שהגיע לכאן. אתה מסכים עם הקביעה הזאת?
"אני לא מכיר את מי ששיחק בישראל בעבר. אני הגעתי הנה כי יש לי תשוקה גדולה לישראל, רציתי לשחק עבור ירושלים. עכשיו, כשאני כאן, אני מבין שזה ממש עניין גדול, שאנשים בישראל נהנים מהנוכחות שלי כאן ושאני משחק עבור ירושלים".
מהיכן אתה שואב השראה?
"ההשראה שלי באה מבפנים. להיות טוב יותר, להיות אור חיובי לכל הילדים, שיסתכלו עלי ויגידו, 'אני יכול לעשות את מה שהוא עושה, אני יכול להיות כמוהו'. אני רוצה להשפיע בקהילה השפעה חיובית, ויש לי יכולת לשמש דוגמה".
אילו תכונות עזרו לך, מלבד הכישרון והיכולת הפיזית על המגרש?
"אני לא מושלם, אני עושה טעויות, מנסה ללמוד מהטעויות שלי ולהשתפר. אני חושב שלמידה עוזרת לך להבין את הדרך, ולהתפלל זה דבר חשוב מאוד. זה מה שעוזר לי. זה גורם לי להישאר צנוע. אבן הפינה שלי היא ספר התורה, ואני נשאר מפוקס על כתבי הקודש. זה שומר על הפוקוס המוסרי שלי".
מהם התחביבים שלך?
"אני אספן אמנות, חובב סיגרים, משחק גולף עם חברים, יוצא עם המשפחה לסרטים ולפעילויות שונות ומלמד כדורסל".
מה עושה אותך שמח?
"המשפחה שלי מסֵבה לי אושר ושמחה בכל יום מחדש. בכדורסל, ניצחון גורם לי אושר".
מה מעציב אותך?
"הפסד".
מה אתה מאחל לעצמך?
"להיות בן זוג טוב יותר לרעייתי אלקסיס ואבא טוב יותר לילדי. יש לי ארבעה ילדים – בני ארבע, תשע, עשר ו-11, שני בנים ושתי בנות. אני קשור אליהם מאוד, והם בלבי בכל משחק".
אמארה סטודמאייר – מה-NBA לירושלים
ציוני דרך
2010-2002: החל את קריירת ה-NBA שלו בקבוצת פיניקס סאנס
2015-2010: שיחק בניו יורק ניקס
קיץ 2013: הצטרף לקבוצת הרכישה של אורי אלון, שרכשה 90 אחוז ממניות הפועל ירושלים, והחזיק בחמישה אחוזים מהמניות
2015: שיחק בדאלאס מאבריקס
2016-2015: במיאמי היט
קיץ 2016: הודיע על פרישה מה-NBA
אוגוסט 2016: הצטרף להפועל ירושלים, ובמסגרת העסקה העביר לאורי אלון את אחוזי הבעלות שהיו ברשותו
