אִמרה צרפתית נושנה אומרת: "השמפניה היא יין לנשים מחייכות", ויש בכך רמז ליופיו של היין עצמו. כוס שמפניה היא הצגה: מיליוני בועות נלחמות לצאת לאוויר ולבשם את הסביבה הקרובה באלף ניחוחות טריים ומגרים. כל חושי הטעם והריח מתעוררים, הצימאון מתגבר, והשמחה הפנימית פורצת החוצה.
אין יין שמשמח לבב אנוש כמו שמפניה, בכל שמחה, בכל חגיגה, בכל חתונה ובכל ספינה עם השקתה. ואם השמפניה ורודה, השמחה חגיגית יותר. ואולי נשית יותר? ויכול להיות שהשמפניה הוורודה מעניקה לנשים אריכות חיים מבורכת? אולי זה ההסבר (לא ממש ברצינות…) לעובדה שלא מעט בתי שמפניה הונהגו בידי האלמנות של מייסדיהם?
החוק הצרפתי של המאה ה-19 אסר על נשים רווקות ועל גרושות לעמוד בראש יקב, שכן באותם ימים לא יכלו נשים אלה להחזיק חשבון בנק (זכות שהיתה שמורה לגברים בלבד), ומשום כך לא יכלו לשלם לעובדים… החוק הזה חל גם על אישה נשואה, כי היא היתה תלויה בחשבון הבנק של בעלה… הנשים היחידות שהיו רשאיות לנהל יקב היו האלמנות.
כך צמח בשמפאן "דור אלמנות היין", ואלה הוכיחו את יכולתן בתחום, לעתים טוב יותר מבעליהן. המילה "Veuve" (וֶו), שפירושה "אלמנה", נעשתה חלק משמם של מותגי השמפניה שלהן, מעין סמל של איכות, כמו Veuve Clicquot, Veuve Fourny, Veuve Doussot ועוד. בעקבות זאת הוסיפו לא מעט יקבים אחרים את המילה "וֶו" למותגיהם, לעתים ללא כל קשר לאמת ולטיב, מה שפגע בהצלחת היקבים של "האלמנות האמיתיות". כתוצאה מכך, אחדים מהם – Pommery, Bollinger, Laurent-Perrier ואחרים – בחרו במרוצת הזמן להשמיט את המילה הזאת ממותגיהם.
בכתבה זו נביא את סיפוריהם של שלושה בתי שמפניה מובילים ויוקרתיים שהונהגו על ידי אלמנות היין המבעבע.
Veuve Clicquot
לפני 246 שנים, בן אצילים בשם פיליפ קליקו (Clicquot) יסד יקב בעיר ריימס שבחבל שמפאן ונטע כרמים על קרקעות האזור. לימים נשא לאישה את הגברת בּארְבּ ניקול פונסארדן (Ponsardin), אף היא ממשפחת אצולה. היתה זו תקופת המהפכה הצרפתית, והחתונה נערכה בטקס סודי במרתף היינות של היקב, מחשש מפני כעסו של העם המתקומם, שהיה מוריד ראשי אצילים ללא משפט. הכומר, שהיה חובב יינות ויודע דבר, העניק לזוג כמתנת חתונה את "ספר היין המבעבע" של דום פריניון, הנזיר שהמציא את היין המבעבע – השמפניה – ואת תהליך התסיסה השנייה בבקבוק המקורי. לספר הזה היתה השפעה מכרעת על הזוג הצעיר, והיין המבעבע היה במשך השנים לסמל של משפחת קליקו.
בשנת 1805 הלך פיליפ קליקו לעולמו, והותיר אישה בת 27 בלבד, עם יקב מקרטע, בימים של אמברגו בריטי על ייצוא סחורות מצרפת. האלמנה הצעירה, שהתגלתה כבעלת תושייה ויוזמה, ארגנה ספינה שתעקוף את האמברגו של הצי הבריטי ושלחה עשרת אלפים בקבוקים, דרך הים הצפוני, לרוסיה. הרוסים ידועים עד היום בחיבתם לשמפניה, ובעיקר לוורודה או המתוקה. זו היתה התחלת הפריצה של יקב שנתקע עד אז עם הרבה יין ובלי שווקים. אוניות רבות עשו מאז את דרכן לכל קצווי עולם עם השמפניה של מדאם קליקו.
ההיסטוריה מייחסת לאלמנת קליקו את המצאת השמפניה הוורודה (עם תוספת יין אדום – כך היה) והמצאות נוספות: שיטת ה-Riddling – הסיבוב הידני של הבקבוקים לאחר התסיסה השנייה; הוספת ה-Agrafe, האבזם השומר על הפקק; וחשוב מכל – צורת "הבקבוק החדש". שינויים וסמלים בלתי נשכחים לכל אוהבי השמפניה עד ימינו. האלמנה חיה את ימיה האחרונים בשאטו Boursault שבאזור שמפאן, יחד עם נינתה היחידה, ומתה בשנת 1866, בת 89.
Veuve Clicquot Ponsardin La Grande Dame 2004: השמפניה הזאת חולקת כבוד ל"גברת הגדולה" (גראנד דאם). השם הזה היה ונותר כתואר אצולה לשמפניה מבית טוב. התווית הצהובה בולטת מאוד. פעם היא היתה יחידה, מאפיין ברור של המותג, ועם השנים הצהוב עבר גם ליקבים אחרים, אבל הגוון המיוחד הזה של קליקו נשאר כסמל בלתי מעורער של יין מצטיין. שמפניה זהובה נוצצת, שמיד עם חליצת הפקק משתלטת בניחוחה על חלל החדר ושופכת חיוך על פני החוגגים. רעננות וחמיצות עדינה, בטעמים של עלי תפוזים וקליפת לימון. הבועות כובשות את החֵך ונשארות הרבה זמן. יין בעל גוף ויכולת שרידות ארוכת שנים.
Pommery
הגברת Jeanne Alexandrine Louise Pommery זכתה גם היא לרֶשת את עסקיו של בעלה, לנהל אותם בהצלחה רבה וליצור מותג בעל שם. ב-1860 היא היתה בת 41 כשהבעל, אלכסנדר פומרי, מת והשאיר לה עסקים בתחום היין והצמר. עם מותו החליטה האלמנה פומרי לזנוח את תחום תעשיית הצמר ולהתרכז בעסקי השמפניה. היא המציאה את ה-Brut Champagne – השמפניה היבשה. זה היה צעד נועז, שכן עד אז היתה קיימת רק שמפניה מתוקה, והשוק העיקרי באותה תקופה, רוסיה, הכיר מן הסתם רק כזאת. לימים התברר שהמהלך הזה הצליח מאוד, ויקב פּוֹמֶרי הפך להיות מהגדולים באזור ואחד המותגים המובילים.
בכניסה לבניין היקב שבעיר ריימס יש עד היום תמונה גדולה של האלמנה, כאילו מברכת את המבקרים עם כניסתם למקום. הבניין שמור במשך דורות, בולט בצבעו הכחול ומקושט בסגנון אליזבתיאני, מרשים בגודלו ומותאם לקבלת אורחים. הביקור כולל סיור מודרך אל תוך ה-Crayeres – המנהרות החפורות בסלע הגבס הלבן.
כיום היקב נמצא בבעלות חברה בשם Maison de Champagne Vranken Pommery Reims, שהיא חברה בת של תאגיד Vranken-Pommery Monopole. ביין, כמו באלכוהול, יש לא מעט חילופי בעלות.
Pommery Cuvee Louise Brut Millesime 2002: המילה "Louise" בשמה של השמפניה מתייחסת לשם האמצעי של הגברת פומרי, שכאמור, המציאה את הברוּט. השמפניה הזאת מגרה את החך עם אלף טעמים שמשתנים במהלך הטעימה. רכה מאוד, עדינה, מלטפת את החושים בבשמים נשיים. מורגשת בה בגרות מסוימת בגוף מודגש. בעלת גוון בהיר, ירקרק מעט. תפוז בשל ועלי לימון עטופים בשמרים מבוגרים. שמפניה עם עתיד.
Bollinger
בניגוד לסיפוריהן ה"עתיקים" של האלמנות קליקו ופומרי, הסיפור הזה צעיר בהרבה. הוא מתחיל לפני כ-77 שנים, כאשר ז'ק בולנז'ה (Bollinger), נכדו של מייסד יקב בולנז'ה וממשיך שושלת השמפניה המשפחתית, נהרג בעת כיבוש צרפת על ידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה. אלמנתו, לילי (אליזבת) בולנז'ה, בת 42, נכנסת לניהול בית השמפניה המכובד, ומשמשת נשיאתו במשך כ-30 שנה, עד שש שנים לפני מותה בשנת 77'. ב-1961 היא ממציאה את המושג Recemment Degorge (ובקיצור, R.D), שמשמעו חליצת פקק אחרונה לצורך ניקוי המשקה משרידי השמרים. פטנט רשום של יקב בולנז'ה.
יקב זה הוא היחיד באזור שהכרם שלו ממש מול הכניסה לבניין, שמור בין ארבע חומות גבוהות. במשך כל שנותיו, לא נפגע מעולם במחלת הפילוקסרה, שהרגה בזמנה כרמים רבים. כרם בן מאות שנים, לא גדול, כשני דונמים, ממשיך לתת פרי בימינו. אחד הפלאים של חבל שמפאן.
Bollinger R.D. Vintage 2004: הצרפתים קוראים לשמפניה בולנז'ר "שמפניה לעשירים". היין הזה, שהתבגר במשך שנים, יצא לאור קרוב לזמן חליצת הפקק, ועל ידי כך שמר את תכונות התבגרותו בתנאים אידיאליים. יחד עם זאת, הרעננות של יין צעיר והבגרות של הטעמים מוסיפים יחדיו אצילות, ניחוחות וטעמים מורכבים של פרי בשל, ליים, ליצ'י ותאנים, עטופים בשמרים מבוגרים. מזכיר לחם שיצא מהתנור יחד עם פירות יבשים וריחניים. יין מיוחד.
