בתחילת חודש אפריל נפל דבר במזרח התיכון, ורבים לא שמו לב לשינוי הטקטוני. טורקיה גינתה פעמיים את הפיגועים שאירעו בישראל, כאשר היא מותירה את החמאס אובד עצות. בעבר, הצירוף של חודש הרמדאן עם מהומות בהר הבית היה כחומר ביד היוצר לגינויים חריפים של אנקרה כלפי ירושלים; ברמדאן 2022 המציאות הזאת התהפכה: מפלגת הצדק והפיתוח, מפלגתו של הנשיא ארדואן, האחות הטורקית של חמאס בברית האחים המוסלמים, הפנתה לחמאס גב, ובחרה צד: ישראל.
רבים בישראל הרימו גבה לגבי הצעד המפתיע הזה של ארדואן, שהוא למעשה המשך ישיר של ביקור הנשיא יצחק הרצוג באנקרה בחודש מרץ. את מצעד הסוסים בסגנון העות'מאני, שנערך לכבודו של הרצוג, ניתן לראות כאקט פומפוזי, אבל מי שמכיר מזרח-תיכונית וקורא את ארדואן, מבין היטב את הרמז. ארדואן, בשלב הנוכחי של הקריירה שלו, חפץ ביקרה של ישראל, משום שזה מתלכד עם החזון שלו להשיב את טורקיה לימיה הגדולים. איך זה יקרה? דרך הזהב החדש שהתגלה במזרח הים התיכון: הגז הטבעי.
כניסתו של יצחק הרצוג למשכן נשיאי מדינת ישראל סללה למעשה מבחינת ארדואן את הדרך לשיפור היחסים. בראייה הטורקית זה אִפשר לו להושיט יד רשמית לאישיות ישראלית שמגיעה מהשמאל-מרכז, ולא מזוהה פוליטית באופן מובהק עם הימין. את הגשר החדש הזה ארדואן מתָחזק באופן רציף, מגינויים נדירים למתקפות טרור, דרך הבלגה על תמונות של מהומות בהר הבית ועד שיחות טלפון קבועות לברכות חגים עם הרצוג. כשהמטרה מקדשת את האמצעים, אפשר לזנוח את הקרדום הפלסטיני שטורקיה לא הפסיקה לחצוב עמו בשנים האחרונות.
המהלך הזה מתבשל אצל ארדואן כבר עשר שנים כמעט. התסכול הטורקי נובע מהעובדה שלמרות שטורקיה נמצאת במיקום אסטרטגי בין אסיה לאירופה, היא לא מצליחה להפוך את העובדה הזאת לנכס כלכלי מניב. עד כה, מלבד הבעלות על המיצרים שבין הים התיכון לים השחור, ומיליארדי האירו שטורקיה קיבלה כדי לעצור את זרם הפליטים מסוריה ומעיראק לאירופה, הכלכלה הטורקית לא ממש הצטרפה לעולם החדש. היא נשארה עם מפעלי טקסטיל, פלדה, מכוניות ותיירות.
מבחינה מדינית, ארדואן ניסה לשבור את המוסכמות הישנות, אלה שהשאירו אחרי מלחמת העולם השנייה את טורקיה ללא ריבונות באיים בים האגאי. היסטורית, כל האיים הועברו על ידי בעלות הברית ליוון, ולימים היתה לכך משמעות כלכלית אדירה: המים הכלכליים של יוון לא מאפשרים כמעט לטורקיה לחפש גז סמוך לשטחה. זו הסיבה שארדואן מנהל מאבק עיקש על זכויות הקידוח מסביב לקפריסין הטורקית. העולם לא מכיר בריבונות של טורקיה על צפון האי, ואף אחד לא קודח שם עדיין. הצי הטורקי מקפיד להראות שם נוכחות גבוהה ובולטת, כדי להרתיע.
מלחמת הצינורות
בשלב מסוים החליט ארדואן ללכת צעד נוסף קדימה, ואז נולדה תוכנית "המולדת הכחולה" (בטורקית: Mavi Vatan). התוכנית הזאת קראה תיגר על הגבולות הימיים הבינלאומיים המוכרים, ולמעשה חילקה אחרת את המים הכלכליים שבין טורקיה ללוב, כשהיא משאירה מחוץ למפה חלקים גדולים של יוון ושל קפריסין היוונית. לימים פנה ארדואן לישראל להצטרף ליוזמת התכנון החדשה, כשהוא מציע לנגוס לטובתה במים כלכליים מצריים ויווניים. ירושלים שמעה ודחתה את הדברים על הסף, אבל ארדואן לא ויתר. למזלו ההיסטורי אולי, המלחמה בין אוקראינה לרוסיה נפלה לידיו כפרי בשל ל-"Plan B".
ארדואן החליט שאת ההזדמנות הזאת הוא לא יפספס. זה לא סוד שאירופה מתכננת כבר זמן רב להקטין למינימום את התלות שלה בגז שמספקת רוסיה. עד לימים האחרונים שלפני הפלישה הרוסית לאוקראינה, באירופה גמגמו מחשש שפוטין יורה לסגור את שני הצינורות העיקריים ליבשת – Nord Stream 1 ו-Yamal. במצב הבעייתי ביותר בהקשר זה עמדה גרמניה. הקנצלר הטרי אולף שולץ עוד ניסה ללכת בין הטיפות, ולא להכריז על השבתת צינור הגז החדש נורד סטרים 2 כחלק מהענישה הכלכלית של המערב כלפי מוסקבה, גם כשברקע הוא נתון ללחץ כבד מצד האמריקאים. אבל כשהכוחות הרוסיים הראשונים חצו את הגבול מרוסיה לאוקראינה – לשולץ לא נותרה ברירה, והוא סגר, תרתי משמע, את ברז הגז בצד הגרמני, כמה שבועות לפני שהצינור אמור היה להתחיל בהזרמת הגז.
כמו ארדואן ב-2022, גם ישראל, מצרים ויוון זיהו כבר לפני עשור את המגמה באיחוד האירופי, להקטין עד כמה שאפשר את התלות בגז הרוסי. פרויקט צינור EastMed היה אמור להיות האלטרנטיבה היציבה יותר: הצינור הזה אמור היה להזרים גז ממצרים ומישראל – דרך קפריסין, יוון ואיטליה – לאירופה. המדידות העיקריות כבר נעשו, למעט באזור אחד, סמוך לחופי קפריסין, שם ארדואן הפריע לספינות המחקר. בעיניו, כל פעילות אנרגטית באותו אזור צריכה את אישורה של טורקיה, ששולטת בחלקו הצפוני של האי. במהלך כל שנותיו הראשונות של פרויקט איסטמֶד היתה ארצות הברית אחד הכוחות שהפיחו בו חיים, אלא שבאחרונה החלו להישמע מהבית הלבן זמירות אחרות. לדעת חלק מהמעורבים בפרויקט, הבית הלבן כבר לא תומך בו, ומעדיף תוואי אחר.
התוואי הזה עובר דרך טורקיה ומחבר למעשה את הגז ממזרח הים התיכון עם הגז ממזרח – מאיראן, מקטאר, ואולי גם זה העתידי שאמור להימצא בים השחור. ארצות הברית, מבחינתה, רוצה את טורקיה לצִדה בנאט"ו ובכלל. התגשמות הפרויקט הזה תהפוך את טורקיה לצומת הגז החשוב של אירופה, ותממש הלכה למעשה את החזון הארדואני להחזיר את טורקיה לימיה הגדולים כאימפריה, אך לא כזאת שנשענת על כידוני חיילים עות'מאניים, אלא כמי שיושבת על ברז גז שופע.
