ב-26 במרס השנה, סגן נשיא ארצות הברית, מייק פנס, הטיל פצצה, מטאפורית כמובן: "ארצות הברית חייבת להנחית אדם על הירח עד 2024", הוא קבע בישיבה מיוחדת של מועצת החלל האמריקאית, שנערכה במרכז לחקר החלל באלבמה. כך, משום מקום, בלי להכין קודם את ראשיNASA , קיצר פנס בארבע שנים את תאריך היעד המתוכנן לפרויקט הנחיתה המאוישת על הירח, שתוכנן מלכתחילה ל-2028. מה גרם לסגן הנשיא השמרן, המתואם בכל צעד ושעל עם הנשיא טראמפ, לומר זאת? ההסבר הגיע בהמשך דבריו: "אנחנו נמצאים בעיצומו של מירוץ חלל, בדיוק כמו בשנות ה-60…".
למי שלא עוקב באופן רציף אחרי החלטות הממשל האמריקאי הנוכחי, הדברים הללו של סגן הנשיא הם המשך ישיר למדיניותו של טראמפ, שאחד מעיקריה הוא לחזור לחלל. מה זה אם לא "Make America Proud Again", סיסמת הבחירות של טראמפ.
כמה שבועות לפני נאום פנס חתם טראמפ על הקמת פיקוד חדש בצבא ארצות הברית – פיקוד החלל. הגוף הזה, שהקמתו לוותה במחלוקת פוליטית וביטחונית, אמור לרכז את הפעילות הביטחונית האמריקאית בחלל, ובמילים אחרות, את ההגנה וההתקפה בשדה הקרב הבא, זה שמתהווה מחוץ לאטמוספירה. נשאלת השאלה, מה גרם לארצות הברית להאיץ את העיסוק בחלל בכלל, ומתחילת השנה בפרט. התשובה היא: סין.
השער על הירח
בתחילת השנה הכריז הממשל בבייג'ין כי סוכנות החלל הסינית הצליחה להנחית חללית על הצד הרחוק של הירח, מה שאף מדינה לא הצליחה לעשות עדיין. מבחינת האמריקאים זהו סוג של תמרור אזהרה, משום שמדובר בהוכחת יכולות מדעיות וטכנולוגיות המעמידות בסכנה את עליונותם בחלל. התשובה האמריקאית, שיגור משלחת מאוישת לירח, נובעת לא רק משיקולי יוקרה (למרות שגם אלה משחקים תפקיד): האמריקאי האחרון שצעד על אדמת הירח, יוג׳ין סרנן, מפקד החללית אפולו 17, עשה זאת ב-1972, ולפיכך ארצות הברית מבינה שאחרי שנים כה רבות עליה לבצע שוב מהלך משמעותי, והיא מתכננת להקים על הירח תחנת מחקר מאוישת.
על עד כמה מורכב, מבחינה מדעית וטכנולוגית, מבצע הנחתת חללית על הירח, יעיד ניסיון הנחתת "בראשית" הישראלית. מלכתחילה היה ברור כי בתקציב שהועמד לפרויקט, כ-100 מיליון דולר, היכולת הזאת מוטלת בספק. לשם השוואה: במונחי 2016, התקציב לפרויקט אפולו האמריקאי (בשנים 60'-72') היה 106 מיליארד דולר.
אחד האתגרים הבולטים בפרויקט תחנת החלל המאוישת של ארצות הברית הוא לוחות הזמנים. בניית התחנה, שתיקרא "Gateway" ("שער"), אמורה להתחיל כבר ב-2022. הכוונה היא למקם אותה בתוך אחד המכתשים החשוכים של הירח, וזאת בשל המים הקפואים שנמצאים בקרקעית. בהמשך מתכננים מדעניNASA להשתמש במים הקפואים לייצור חמצן ודלק נוזלי. "כך נוכל לא רק להעמיק את חקר הירח אלא, ובעיקר, להשתמש בבסיס החלל להצטיידות לקראת משימות מאוישות רחוקות יותר, כמו למשל חקר המאדים", מציין מנהלNASA , ג'ים בריידנסטיין.
חללית רוסית של האמריקאים
חזרה לנאומו של סגן הנשיא פנס. לדעת רבים הוא נחשב אירוע מכונן במירוץ החלל, שכן בנוסף לקביעת לוחות זמנים ברורים, פנס גם העביר איום מרומז ל-NASA: "יש כיום טכנולוגיות אזרחיות שאפשר להשתמש בהן כדי לעמוד בלוחות הזמנים שקבענו", אמר, כרמז לנתח ההולך וגדל של חברת Space X בתחום שיגור לוויינים (ובהם גם לוויינים ישראליים). אלא שבעניין הזה חלה בעלילה תפנית לא צפויה: ב-20 באפריל, במהלך ניסוי קרקעי, התפוצץ אבטיפוס של חללית מאוישת שבנתה Space X בשיתוף עם NASA, אירוע שלדעת רבים יעכב משמעותית את התוכנית שעליה דיבר פנס, להנחית אדם על הירח עד 2024. מאז 2011, עת נטשה את תוכנית מעבורות החלל, עושה ארצות הברית שימוש ב…חללית רוסית מסוג Soyuz rocket-capsule combo. המשמעות היא תלות אמריקאית בטכנולוגיה רוסית מיושנת, אבל הכרחית, מוכחת, ובמקרה הזה – בלעדית.
בינתיים, מי שמתקדמת, כאמור, בצעדי ענק לסגירת הפער היא לא רוסיה, אשר נאנקת תחת בעיות כלכליות, אלא סין, שמשקיעה מיליארדים כדי ליצור מאזן הרתעה מול ארצות הברית. אחד החששות הגדולים בממשל האמריקאי הוא מהיכולת הסינית ליירט לוויינים. כבר ב-2007 הודיעו הסינים כי הצליחו לפוצץ לוויין על ידי ירי טיל מהקרקע. זה היה לוויין מזג אוויר סיני שכבר יצא משימוש, אבל המשמעות היתה ברורה לכולם: מי שיכול לפוצץ לוויין מזג אוויר, יכול לפוצץ לוויין ריגול או לוויין תקשורת.
הודו כגורם מאזן
בחודש אפריל האחרון פורסם באתר חדשות הודי על כך שסין בנתה שני בסיסים ליירוט לוויינים. על פי ניתוח תצלומי אוויר של אחד הבסיסים, באזור טיבט, נראה כי מלבד היכולת הבליסטית הצליחה סין לפתח גם נשק לייזר רב עוצמה, שבשלב ראשון יכול לעוור לוויינים ובשלב שני גם להשבית אותם. ככל הנראה, הפרסום בהודו אינו מקרי. בסוף מרס ביצעה הודו ניסוי מוצלח בטיל נגד לוויינים, בדומה לזה שביצעו הסינים 12 שנים קודם לכן. סין נדרכה והעבירה מסרים כי היא רואה בכך איום. אלא שמבחינת ההודים, האיום הוא היכולת הסינית ליירוט לוויינים, שהרי הודו נשענת כיום על מערך לוויינים (ההערכה מדברת על עשרות לוויינים מכל הסוגים) לצורכי תקשורת, מעקב מודיעיני, מעקב אזרחי והגנת גבולות.
ארצות הברית, במקרה הזה, חצויה. מצד אחד, לסין מתפתח איום משמעותי ממעצמה אזורית במזרח, מה שיכול להוות גורם מאזן, אבל מצד שני, יכולת כזאת עלולה, בעת משבר, להיות מופנית כלפי ארצות הברית. בנוסף על כך, הידע הקיים יכול להימכר לכל המרבה במחיר, בדיוק כמו שעשתה בזמנו פקיסטן, עם תוכניות הגרעין שמכרה לאיראן.
ועכשיו נחזור לשאלה, האם סין אכן מאתגרת את העליונות הטכנולוגית והאסטרטגית של ארצות הברית בחלל. בהמשך לנחיתה על הצד הרחוק של הירח, הודיע הממשל הסיני כי הוא מתכוון לבנות – כמו ארצות הברית – בסיס על הירח. אלא שהסינים הוסיפו לכך "פס ייצור", שיכלול מדפסות תלת ממד אשר יוכלו לפעול בתנאי תת-גרביטציה.
