"לפעמים אני קצת פנטזיונר", מודה בפניי אמנון שוורץ כשאנחנו יושבים במשרדו שברמת-גן ומשוחחים על האיקון האדריכלי שהוא עמֵל עליו כעת – מגדל בן מאה קומות, שיהיה הגבוה בישראל. "תכנון טוב מתחיל בסקיצה", הוא מסביר לי, "ואם אפשר לצייר אותה על מפית של בית קפה – אז התכנון טוב. אם צריך עוד עזרים כדי להסביר את הרעיון הבסיסי – משהו בו לא בסדר". כל זה נסוב סביב משולש שהוא צייר על פתק, עיגל מעט את פאותיו, ואז שטח את משנתו שלו לגבי הקונספט. "השטח נמצא באזור תחנת רכבת תל-אביב מרכז (ארלוזורוב), בנקודת המפגש בין תל-אביב, רמת-גן וגבעתיים, ומכאן המשולש, שכל פאה שלו פונה לעיר אחרת". עצם המיקום נתן לפרויקט את השם "בין ערים". והשם הזה, לדברי שוורץ, הוא המהות, שכן מיקומו של המגדל הוא למעשה במרכז המטרופולין של גוש דן.
שוורץ, 77, נולד בחיפה. "ילד פרא", לדבריו, שלא ממש למד, והעדיף "חינוך ים-תיכוני" (רביצה בחוף הים התיכון במקום לימודים בבית ספר תיכון). את הלמידה והשקדנות הוא השאיר ללימודי הארכיטקטורה בטכניון, שאליהם התקבל אחרי הצבא, לא לפני שהשלים בגרות אקסטרנית.
למה אדריכלות?
"מגיל צעיר אהבתי לצייר וגם הייתי טוב בזה", הוא מספר. אמו, שהיתה חובבת אמנות, קנתה ספרים רבים בנושא, ואת השעות שבהן נפקד מלימודים הקדיש לעיון ולקריאה ונחשף לציירים ולאמנים, ובהמשך גם לאדריכלים, ועוד בטרם מלאו לו 18 הוא כבר ידע שאדריכלות היא הייעוד שלו. את שנותיו בטכניון הוא מסכם כשנים נהדרות בחוג קטן וחזק, שהיו מעניינות מאוד ופתחו לו צוהר לתחומים שלא הכיר, כמו תכנון ערים, תולדות האדריכלות והשפעתה על החברה ועוד. בעניין הזה הוא מוסיף, שהחברה והאדריכלות משפיעות זו על זו ברמה הפילוסופית, שכן המהפכה שהתחוללה במעבר בין האדריכלות הרומנסקית לאדריכלות הגותית נבעה גם ממהפכה חברתית.
משהו מתקופת לימודיך בטכניון נגע בך והיה מעורר השראה?
"בוודאי. ההשראה שלי באה משני אדריכלי על שאליהם נחשפתי אז: השוויצרי לה קורבוזייה שהתייחס, לראשונה בתכנון אדריכלי, למידות הגוף האנושי, והאמריקאי פרנק לויד רייט שהוא, בעיני, גדול האדריכלים, שעסק בגורדי שחקים".
מגדל זה מרתק
בישראל דאז תכנון בניינים לא היה קיים, ושוורץ התגלגל לצוות מיוחד של משרד השיכון שבחן אלטרנטיבות לשיכונים והיה פורץ דרך. הצוות הוקם כדי לעסוק באדריכלות אחרת, אורבנית ומעוצבת יותר, כזאת שיוצאת מהבלוקים והשיכונים המסורתיים ומתווה קו חדש. הוא מעיד שהיה בר מזל, מכיוון ששם הוא צמח ולמד איך להפוך שיכון ציבורי לרחוב שמקבל בחזרה את הרקמה האורבנית והמאפיינת של עיר שוקקת חיים.
אז "וירא כי טוב"?
"כן, התחלנו להתמקצע ולהתמחות, כי עשר קומות שונות מ-50 קומות. זו צורת חשיבה אחרת לגמרי". וכך שוורץ – שב-50 שנות עבודה לא תכנן אף לא בית פרטי אחד, ורק מבנה ציבורי אחד (מוזיאון האצ"ל בתש"ח), שגם אותו תכנן בהתנדבות – התמקד בבנייה לגובה ועסק בעיקר בתכנון בניינים למגורים, לצד תכנון של כמה מגדלי משרדים גבוהים.
מה, לדעתך, מיוחד במגדלים?
"מגדל הוא דבר מרתק, מהנראוּת בשטח והתמירוּת במרחב וגם מבחינה הנדסית. זו מלאכת מחשבת, מכונה מסובכת, מורכבת וממוחשבת. לראות את זה צומח ולעלות על פיגומים זו חוויה מדהימה", הוא אומר בהתרגשות.
מה אתה אומר על הגבהים הבלתי נתפסים שאליהם מגיעים כיום המגדלים החדשים בעולם?
"בריאד שבערב הסעודית מתכננים היום מגדל בגובה של מַייל. יותר מקילומטר וחצי! אלה סדרי גודל מפלצתיים. מעניין לאן זה עוד יגיע. ובדובאי – שם ההוכחה הטובה ביותר שזה בעצם עניין של יוקרה. אין שם מחסור בקרקע, רוצים רק להראות יכולות, עושר וכוח, להיות מס' 1, אז יש תחרות לגובה. ועדיין, גם אם הם מיותרים בעיני, המגדלים האלה תוכננו על ידי טובי האדריכלים בעולם, וזה עוד ממד לתחרותיות וליוקרה".
אבל לדבריו, התחרות הולכת לכיוונים חדשים. רוב המגדלים רחבים בבסיס וצרים כלפי מעלה, כדי ליצור יציבות, ואילו הטרנד החדש הוא מגדלים דקי גזרה לכל גובהם. "המגדלים האלה יפהפיים, וזה חלק מהתחרות בין יזמים ואדריכלים שרוצים איקון יוקרתי".
ומהו בעיניך המגדל היפה ביותר בעולם?
"מגדל קומֶרצְבָנק בפרנקפורט, בן 58 קומות, שתכנן האדריכל האנגלי נורמן פוסטר. זה מגדל מדהים ביופיו, באינטליגנציה שלו ובחללים הפנימיים. מגדל טוב תלוי ביכולת האדריכלית של המתכנן ובכמה מוכנים להשקיע באדריכלות".
יתרון השימושים המעורבים
על בנייה לגובה שוורץ מוכן לדבר שעות בעיניים נוצצות משמחה, ויש לו הרבה מה להגיד על בניינים בכלל ועל מגדלים בפרט. "כשהייתי סטודנט ביקרנו במגדל שלום במהלך הבנייה, וחשתי שזה פלא. זו היתה מהפכה. הסתובבנו בשלד של המגדל, שהיה אז הכי גבוה במזרח התיכון, ולא הפסקתי להתפעל ולהתרגש. כיום, במבט לאחור, הפרופורציות כל כך השתנו, שהיום זה בכלל נחשב 'צמוד קרקע'…".
הוא מוסיף ומספר כי אחד הפרויקטים הראשונים שבהם זכה עם שותפו במשך 40 שנה, אמנון ניב (ז"ל), אחרי הפיילוט של משרד השיכון, היה תכנון אזור בורסת היהלומים ברמת-גן, כולל תוכנית בניין ערים לאזור זה וכמה בניינים, שהראשון בהם הוא בית גיבור ספורט. "זה עדיין הבניין הכי יפה בעיני ברמת-גן", הוא מדגיש, ומספר על ההשקעה הרבה בתכנון עם עבודה אינסופית מלאה בהתלהבות. המהפכה מבחינתו מדהימה, משום שנעשה שינוי ברקמת החיים במתחם שהיה מוזנח והפך למקום שוקק חיים שעדיין מתפתח. "המתחם הזה יהיה הדאונטאון של גוש דן", הוא קובע בפסקנות.
ומה עם תל-אביב?
"בתל-אביב היו בהתחלה תוכניות מקריות, והיום חל שינוי. יש תוכניות מִתאר ומדיניות בנייה לגובה. המגדלים – משרדים ומגורים – מרוכזים לאורך נתיבי איילון, והעירייה קובעת היכן לבנות כדי שלא תהיה אנרכיה של מגדלים גבוהים בעיר. לאנשים היה קשה להתרגל לגובה, אבל הדברים משתנים".
לדברי שוורץ, באחרונה נעשים שינויים מהותיים באופיים של מגדלים. "התחום החדש מכונה 'שימושים מעורבים' ומשלב מסחר, משרדים ומגורים, ואפילו יותר מזה". הוא מספר כי באוקטובר האחרון השתתף בכנס בניינים גבוהים בניו יורק וביקר בבניין שתכנן האדריכל פרנק גרי במנהטן. הבניין כולל משרדים, שטחי מסחר, 880 יחידות דיור, וחמש מהקומות שלו מכילות בית ספר שיש בו הכל, גם מגרשי ספורט. "מגדל כזה יכול לשמש את כל הצרכים של משפחה – ללימודים, לעבודה, לקניות ועוד. לא צריך כמעט לצאת מהמבנה, והאפשרויות עצומות. טרנד נוסף מכניס גם בתי מלון ומוסדות ציבור, ונעשים אפילו ניסיונות לשלב גנים ציבוריים בתוך המבנה".
בהקשר הזה של שימושים מעורבים הוא חוזר למתחם הבורסה ברמת-גן, ומזכיר את המגדל הראשון שנבנה בקונספט משולב למשרדים ולמגורים, מגדל משה אביב. המגדל, שגובהו 68 קומות, רבע קילומטר, היה בזמנו הגבוה בישראל וראשוני מעוד הרבה בחינות. "לא ידענו בהתחלה איך הכל יעבוד ביחד, איך מפרידים את הכניסה, החנייה, המעליות ואפילו מערכות המיזוג השונות. למדנו להתמודד עם זה על ידי הפרדת מערכות, כאילו זה בניין בתוך בניין, ומצאנו יתרונות וחסרונות".
שירותי הטכנולוגיה
מלבד מגדל משה אביב, בית גיבור ספורט ומגדל "בין ערים" יש ברזומה של שוורץ עוד כמה מגדלים מעניינים, כמו בניין אורדע ברמת-גן, שאוכלס לפני כחצי שנה. "בנדל"ן מדברים על לוקיישן, וזה בניין במיקום חד פעמי בכיכר העירונית "האמיתית" הגדולה בגוש דן. יש בו 28 קומות והוא בנוי בצורת הסימן פלוס, מה שנותן לכל דירה שלוש חזיתות מלאות".
במגדל ספיר שבלב מתחם בורסת היהלומים, בן 42 קומות, עשר העליונות מיועדות ליהלומנים, ויש להם לובי כניסה נפרד, מסיבות ביטחוניות. למגדל עיצוב חדשני בצורה של עין, עם שתי קשתות נגדיות.
בניין רובינשטיין, ששוורץ מתכנן עם אחד משותפיו, גיא מילוסלבסקי, הוא בית דיור מוגן בן 40 קומות, עם 400 יחידות דיור ושפע פונקציות ציבוריות (אולם הרצאות, קולנוע, מרכז ספורט, בריכה, ספא, ספרייה, בתי קפה, מסעדות ועוד). "המבנה מורכב מבחינה תכנונית, כי הוא צריך להיות נגיש לבעלי מוגבלויות תנועה", הוא מסביר.
לאן, לדעתך, הולכת האדריכלות?
"הפתרון המשולב, אותו 'שימוש מעורב' שהזכרתי קודם, הוא העתיד. זה נותן מענה לאזורים צפופים ולמצוקת הקרקע. העתיד הוא בניינים משוכללים, מפותחים, עם טכנולוגיות מתקדמות כמו מִחזור, למשל. בניין כזה יתפקד כמו מפעל, ומהפסולת הממוחזרת אפשר יהיה לייצר אנרגיה, כשבשכונה המשתרעת על שטח גדול זה הרבה יותר מורכב. הגופים הציבוריים מתחילים להיפתח לכך, וזה יכלול גני ילדים בקומת הקרקע ותיכונים בני חמש-שש קומות עם מעליות פנימיות. יחד עם זאת, זה עדיין יקר וגם לא מתאים לכל ארץ, אבל ככל שתגבר המגמה כן ייטב".
איך עוד משרתת הטכנולוגיה המתפתחת את המקצוע?
"היכולת להרים בניינים גבוהים עם "טביעת רגל" (מידת הפגיעה בסביבה) קטֵנה והולכת היא תוצאה של התפתחות טכנולוגית שמאפשרת יכולות רחבות ועשתה מהפכה של ממש.
ויש אתגרים בבנייה לגובה?
"יש בעיות הנדסיות מורכבות, שנוגעות לתשתיות. מבחינה תכנונית אין גבולות, כי בזכות הטכנולוגיה והמחשוב קל להכין תוכניות והדיגיטציה מקלה על העבודה. הכל רק עניין של כסף".
לבנות עוד יותר גבוה
העבודה שלך תובענית?
"מאוד. אתה לא מפסיק להיות אדריכל, מהבוקר כשאתה מתעורר, ואז אלה הרגעים עם הרעיונות הכי טובים, עד לבילוי בסוף היום, שגם שם זה ממשיך ומעסיק את הראש. זו עבודה של יצירת יש מאין, שמשלבת אסתטיקה אמנותית ויצירה הנדסית, חברתית וכלכלית, ולמעשה חיבור של כל מה שיש בחברה. וזה מדהים".
חשבת לפרוש?
"לא. אני אמשיך לעבוד עד שהראש שלי ייפול על השולחן במשרד".
ומהיכן הכוחות?
"מהשחייה בבוקר". כבר שבע שנים הוא מתייצב מדי בוקר בשעה 6:30 בחוף הצוק, ושוחה בים שניים-שלושה קילומטרים. הוא משתתף גם במשחים, ומעיד על עצמו שהוא נמצא בכושר טוב שמתבטא בתפקוד פיזי מצוין.
מה החלום שלך?
"לבנות עוד יותר גבוה", הוא אומר ומוסיף חיוך ענק כמו ילד שקיבל ממתק.
ויש עוד משהו שהיית רוצה להגשים?
"זה מספק אותי. העבודה היא הדבר שמוביל אותי בחיים והייתי רוצה להמשיך לעבוד וליצור עוד בניינים מורכבים. כמה שעוד אוכל ממרומי גילי".
