תולדות המותג CAO מתקשרות באופן מובהק עם צמד המילים "חדשנות מתמדת", שאותן חרט על דגלו ומבטאות במדויק את הדרך שבחר. שפטו בעצמכם:
Cano Aret Ozgener, שמראשי תיבות שמו מורכב שם המותג, נולד באיסטנבול, טורקיה, להורים ארמנים. בתקופת היותו סטודנט להנדסת מכונות היה חובב עישון מקטרת, וכשהמשיך את לימודיו בארצות הברית הזדמן לו להשתמש בכישוריו ההנדסיים כדי לתקן כמה מקטרות. ב-1968 הפך את זה לעסק והקים את CAO.
בתחילת שנות ה-90, בעקבות בום הסיגרים הגדול, החל לייצר יומידורים לפי הזמנה, וכעבור שנה – גם סיגרים. אך כאן הוא כבר ידע כי יכולותיו ההנדסיות יועילו פחות, וחָבַר לגדולים שבמגדלי הטבק בניקרגואה ובהונדורס, נסטור פלסנסיה וקרלוס טוֹרַנוֹ, שאִתם יצר בהונדורס, ב-1995, את הסיגר הראשון של CAO. מאז המותג לא הפסיק לחדש ולהתפתח לעולמות חדשים, ליתר דיוק – למקורות טבק חדשים, עם הסיסמה "Where Tobacco Grows, CAO Goes" (בתרגום חופשי: "אנחנו בכל מקום שבו גדל טבק"). כך, לדוגמה, CAO היו הראשונים להביא טבק מברזיל ומאיטליה ולשלבו בסיגרים שלהם.
עם הליין Nicaragua חזרו CAO מבחינתם לשורשים, ויצרו סיגר המכיל טבק משלושת אזורי הגידול המובילים במדינה – אסטלי, קונדגה וחלאפה, המיוצגים כולם במילוי, וכפי ש"האבות המייעצים" של המותג, פלסנסיה וטורנו, פעלו גם בהונדורס, האוגד והעטיף של הסיגר מגיעים מעמק Jamastran שבמדינה זו. הגדלים של הליין נקראים על שמות ערים בניקרגואה, ואנחנו טעמנו את טיפיטאפה – רובוסטו (7/8 4 x 50), ואת גרנדה – טורו (6 x 50), שהרשים בטעם פאי לימון בלתי רגיל, מחוזק באספרסו מתוק. מחירים: רובוסטו – 38 שקל, טורו – 43 שקל.
