אם יש מקום שבו הזמן הוא לא יותר מאשר המלצה לא מחייבת, זהו יקב ר. לוֹפֶּז דֶה הֶרֶדיה ויניה טונדוניה. בעוד העולם רץ אחרי טכנולוגיה ומכלי נירוסטה בוהקים, ביקב המשפחתי, שנוסד ב-1877 ברובע התחנה של הארו, הקִדמה היא אורחת בלתי קרואה. כאן "מסורת" היא לא מילה שיווקית, אלא דרך חיים קשיחה: היקב מייצר עדיין את החביות שלו בעצמו, משתמש בעכבישים כהדברה טבעית במרתפים, ומסרב לסנן את יינותיו. מראה היקב הוא פרדוקס ארכיטקטוני: חנות הקונספט, שעוצבה על ידי זאהא חדיד בצורת דקנטר עתידני, עוטפת את הביתן המקורי מהמאה ה-19, כאילו מנסה להגן על אוצר עתיק.
היינות של טונדוניה אינם דומים לשום דבר אחר בריוחה המודרנית. הם לא מחפשים כוח או צבע כהה, אלא אלגנטיות, חומציות גבוהה ויכולת התיישנות פנומנלית, שיכולה להגיע גם לחצי מאה. אנשי היקב משחררים את יינות ה"רזרבה" וה"גראן רזרבה" שלהם לשוק רק כשהם מרגישים שהיין מוכן – לפעמים עשור או שניים אחרי הבציר.
יין העילית האדום של היקב, Viña Tondonia Gran Reserva, מופק רק בשנים יוצאות דופן ועובר הבגרה ממושכת של כעשר שנים בחביות עץ אלון אמריקאי ישנות. צבעו אדום-לבֵנה חיוור וצלול, עם השתקפויות של כתום-זהוב בשוליים – מראה קלאסי של יין מתיישן ואצילי. האף הוא חוויה ארומטית שמרגישה כמו שיטוט בספרייה עתיקה. ניחוחות עזים של עור, קופסת סיגרים, פטריות יער ועלים יבשים, השזורים בפירות אדומים עדינים (דובדבן חמוץ) וקליפת תפוז מיובשת. בפה, היין מפתיע ברעננותו. למרות גילו, החומציות תוססת ומעניקה לו חיות מדהימה. המרקם משיי לחלוטין, העפצנים נמסו מזמן אל תוך הנוזל, והסיומת מורכבת להפליא עם רמזים של וניל ישן, יוד ותבלינים מלוחים. חובה לטעום את היין הזה, ולא פחות מכך – לבקר ביקב המרהיב
