לפני שבן בן ברוך עולה לבמה יש לו מופע חימום, ממש כמו בעולמות המוזיקה, ולא רק כדי לתת לקהל בונוס של עוד כמה דקות שעשוע. "זו הזדמנות שאני נותן, בדיוק כמו שקיבלתי כשהייתי המופע הפותח של שלישיית 'מה קשור' במשך שלוש שנים. העבודה הזאת היא כמו לקפוץ על רימון, והיא נתנה לי המון כלים לתקשר עם הקהל, להבין מה הוא רוצה ולצבור ביטחון. גיליתי שהכי קל לספר על מה שקורה לי ועל דברים שאני אוהב, וזה היה חיבור משמיים. מזה נולדה ההופעה הראשונה שלי, לפני שמונה שנים. עד אז לא הבנתי איך כותבים מופע של שעה ואיך לפלש ולשייף אותו, ושם גם הבנתי שאם זה מצחיק ומוצאים את הקומדיה בטרגדיה היומיומית הכי קטנה, זה קל מאוד. היום יש לי זכות לתת את הבמה לחברים שלי, וכשאני עולה, הקהל כבר על קרקע מוכנה וקשוב יותר".
אנחנו נפגשים באולפן המושקע שלו בדרום תל-אביב. הוא מכין לנו קפה, בין לבין מסיים כמה משימות, ואז מתיישבים לשיחה נינוחה, כשהוא ממוקד ורהוט.
מתי הבנת שאתה איש מצחיק?
"ב-13.9.2011 בשעה 14:42", הוא מלהג בדרמטיות, ואז צוחק מהבדיחה של עצמו ומרצין: "יש לי בראש כמה אבני דרך שבהן הרגשתי שאני מצחיק. הראשונה, בגן, הצלחתי להצחיק את הילדים וזה היה כלי להתמודד במקום לריב; הייתי 'ילד טוב ירושלים' ולא הפרעתי ב-'ריכוז', חיכיתי להפסקה להצחיק. גם בבית ספר יסודי הייתי המצחיק של הכיתה והצחקתי גם את המורים, אבל היה לי טקט –בלי להפריע או להציק. כשהייתי בצבא התחיל הפייסבוק, וחשבתי להעלות משפטי תובנה על החיים עם פאנץ'. היתה לי מחברת מלאה ברעיונות ובדיחות, אבל עוד לא נחשפתי לסטנדאפ, ורק בגיל 25 התחלתי לכתוב 'וואן ליין' כאלה. זה לא הדהד, אבל השתעשעתי. בסוף הלימודים לפסיכומטרי הגיע קופירייטר שסיפר שהוא כותב בדיחות וסלוגנים, הוא הציע לי לנסות במה פתוחה וגילה לי את סצנת מועדוני הסטנדאפ".
אז בן ברוך הלך לראות מופע סטנדאפ בקומדי בר, הוקסם, חלם להיות אחד מהחובבים במרתונים האלה, והגשים. "ידעתי שיש לי את זה, אבל שצריך לפצח את זה ולהבין מה חשוב. הסתכלתי על זה בצורה מושכלת, מתוכנתת ומחושבת ולא ב'שלוֹף'".
כשאני תוהה לגבי לימודי הפסיכומטרי, הוא מסביר שניסה לימודי הנדסת תוכנה והבין שלא יקודד קודים כל היום, אז עבר לכלכלה ומינהל עסקים ורק בהמשך נשאב לסטנדאפ."אבל קיבלתי כלים לחיים באקדמיה ואני יודע לנהל את העסקים שלי בצורה די טובה".
מה מצחיק אותך בחיים ומה לא?
"בעיקרון, מצחיק אותי 'מיס אנדרסטנדינג', בעיות שמקורן בחוסר תקשורת ובאי הבנה, ויכולה להתפתח מזה קומדיה של טעויות, מה שקורה לי גם בחיים. לא מצחיק אותי אנשים בלי חוש הומור; איך אפשר להעביר את הגלגול הזה בלי לצחוק?".
חומר משפחתי
במופע הסטנדאפ שלו בן ברוך משתמש בפָּנים ככלי ביטוי, עם קשת של הבעות והעוויות שובבות, ותמיד אחרי הפאנץ' צוחק מכל הלב. אני אומרת לו שנראה שהוא נהנה מהבדיחות, והוא מאשר: "כן. חלק מהבדיחות נבעו מדברים שקרו לי, ויצרתי לעצמי מודֶלינג, שכשאני מספר בדיחה אני חוזר לרגע הראשון ששמעתי אותה או כשזה קרה לי. אני לא מספר בדיחה רק במילים, אני חי אותה, ומשם אני יודע לאן אני ממשיך. אז כן, אני נהנה בכל הופעה מחדש, אני לא מזייף, ואם יש פחות שמחה יומית אני עושה את המקסימום שלא ירגישו, שהקהל יקבל את המוצר הכי טוב שאני יכול לתת, ולעלות הכי נקי ושמח".
רוב המופע עוסק במשפחה שלך. זה כי הם כל עולמך?
"חד משמעית. אני בר מזל שהתברכתי במשפחה מושלמת, בלי עין הרע, ולמרות שבהופעות אני מסתלבט ומתלונן עליהם, בסוף אני חייל שלהם. אוהב אותם אחד אחד". בן ברוך (43) נשוי לשירן (40)ומודה שכל מה שהיא אומרת הופך לחומר למופעים. יש להם ארבעה ילדים "זהב'", כדבריו. הבנות שילת (14), לישָי (12), וגילי (תשע) והבן הלל אברהם (שבע). בגאווה גדולה הוא מתאר את החוזקות של כל אחד מהם ואת אופיו המיוחד. לשאלה אם הם באים לפרגן בהופעות, הוא מחדד שרק לגדולות ולחשובות: "מנורה ומעלה. הם באמת אוהבים את זה, מוצאים את היתרונות, מפרגנים ונהנים. לפני כשנתיים הופעתי בפעם הראשונה במנורה, זה היה רגע השיא בקריירה שלי, והם היו שם".
להיות סטנדאפיסט זה תובעני?
"מאוד. לכל הופעה יש היערכות והתכווננות, כדי לא לאכזב אף אחד, ואני עובד בזה כל היום. המופע אולי נראה ספונטני, אבל זו מלאכת מחשבת מדויקת עם הרבה אחריות, כי יש בקהל אנשים שונים והמון דעות, וזו משימה קשה למצוא את שביל הזהב. זו הסיבה שאין הרבה סטנדאפיסטים בארץ, רק כמאה, מחובבים ועד הכי מפורסמים. לשליש מהם זו העבודה היחידה בחיים, ולכן זה מקצוע אצילי וקשה, שצריך לזקק. בשבילי המופע הוא ה'פּיק', הוא החלק הכי קל בחיים, כמו לנסוע בניוטרל. אני מקנא באנשים שבסוף יום עבודה מפסיקים לעבוד, כמו למשל גיסי, שיש לו מוסך, ובחמש הוא מסיים וחוזר הביתה, ואני חוזר, פותח לפטופ וממשיך לעבוד".
לא רק סטנדאפ
בשנים האחרונות התגלה בן ברוך כמולטי-טאלנט וגל של ענפים נוספים. "זה מגניב, כי חשבתי שאסתפק בלהיות סטנדאפיסט טוב, ואתקדם עם המופע והאמנות, שזה הגיוני. אבל הבנתי שבמדינה שלנו כלום לא בטוח, וכדי להיות רלוונטיים נדרש מאתנו קצת יותר. גם אם יש מופע מעולה ואנשים באים זה יכול לדעוך אחרי שנתיים, אבל אם עושים עוד כמה דברים, כמו סדרה בטלוויזיה או פודקאסט שבועי ופרסום, מבחינתי זו פלטפורמה אחת, תחת הכותרת 'קומדיה'. אני קומיקאי שעושה גם וגם. יכולתי לחיות רק מסטנדאפ ולהיות בפנסיה במשך היום, אבל זה משעמם, ואני מרגיש שאני יכול לעשות עוד דברים שייתנו לקהל שלי עוד חוויה ממני".
בין היתר הבליח למסך הטלוויזיה עם סדרה ותוכנית אישית והתחבר לפורמט. "אני יודע לשחק, אהבתי את זה וגם עשיתי כל מיני מערכונים שהפקתי עצמונית ברשתות. אני מכיר את זה גם מהצד השני, כמאזין קבוע לפודקאסט של ביל בֶּר (סטנדאפיסט אמריקאי מוביל, א"ג). הייתי מחכה לפרק בציפייה, וכשהאיש הגיע ארצה מיהרתי להופעה שלו, כי הרגשתי שאני מכיר אותו. אני מרגיש את זה ברחוב הישראלי, שמכירים אותי ומתלהבים לראות את 'זה מהטלוויזיה', ואני מבין את ההתרגשות. זה קרה לי עם מפורסמים שפגשתי בעצמי, אבל אצלי החיבוק אחר, עממי, חם, אותנטי, אמיתי, הכי פשוט ובגובה העיניים. אני אוהב את זה, וזה לא גורם לי להרגיש מורם מעם, כי אני לא בן אדם כזה ואף אחד לא צריך להרגיש ככה. יש לי כישרון שאני ממנף בעבודה קשה, והוא לא צריך לגרום לי להתנשא, להפך, זו המתנה שלי. מבחינתי זו זכות לשמח אנשים שמשלמים על זה כסף, או פצועים וחיילים שאליהם אני בא בהתנדבות, והאנשים מעריכים ואוהבים".
היום הוא מככב בקמפיין של "מימון ישיר", וכשאני שואלת איך החוויה הוא משיב: "עשיתי סבב ראשון וזה יימשך. זה לא קל, ואני כן מוצא את ההנאה, אבל מוזר לי להיות מפורסם. אני מגיע לסט ואני הטאלנט וקשה לי לקבל ולהכיל את זה, כי אני מרגיש ברחוב כמו אדם רגיל. מוזר לי שמסתכלים עלי, ואני לא מתרגל לזה, אבל זה טוב ושומר על הכיף ועל הריגוש. בפרסומת זה היה גדול ועוצמתי, פתאום לראות אותי על שלטים באיילון, זו היתה הגשמת חלום שלא העזתי לחלום".
איך נולד הפודקאסט "המוג'ו של בן בן ברוך"?
"לפני חמש שנים הקשבתי לפודקאסטים מחו"ל בנושאים שונים, וסקרן אותי לעשות גם, אבל לא ידעתי אם יש לי את המסוגלות ואם אני יכול לעניין. הקלטתי עשרים פרקים שלא שודרו, כי נשמעתי כמו מדומיין שאף אחד לא ירצה לשמוע. הפרק הראשון שכן שודר היה ב-2019, ואני זוכר שהייתי בלימודי מוזיקה וכל מה שעניין אותי במשך השיעור זה כמה אנשים הקשיבו לפרק. שמתי לב שהאזינו ברצף והמספר התחיל לעלות, ולא האמנתי. למרות שהיו מעט מאזינים זה ריגש אותי בטירוף, ומאותו יום חיפשתי איך לשדרג ולהתקדם, אז בניתי במו ידי את האולפן הזה והשקעתי בו לא מעט, ואני עדיין משתפר".
ועל מה מדברים?
"מהיום הראשון הבנתי שאני רוצה לדבר על הכל. יש אצלי פוליטיקאים, שחקנים וזמרים, רובם ידוענים אבל לא רק, בעיקר כאלה שמעניינים אותי או שאני חושב שיעניינו את הקהל. למשל, דניס לויד המדהים (מוזיקאי ויוצר ישראלי, א"ג),שאמנם ידוע בארץ אבל יש לו יותר תהילת עולם. הוא לא מתראיין לתקשורת הישראלית והסכים להתראיין רק אצלי, והופתעתי לגלות שהוא מאזין לפודקאסט. גם נגה ארז התארחה אצלי וגם היא מקשיבה וזה ענק בעיני. אני מאמין שהיתה לי עזרה מלמעלה ושזכיתי להביא משהו שגורם לאנשים לרצות להיות חלק ממנו".
יכול להסביר למה?
"כי אני מגיע ממקום מאוד אותנטי, אמיתי, פשוט ובגובה העיניים. לא חופר, לא מנסה להוציא צהוב. ואני גם לא מראיין, זו שיחה חברית. לאנשים שחוששים מחשיפה זה יוצר אזור נוחות, והם יודעים שכאן זה בסדר. כל פרק זה פאן, כל מרואיין נהיה חבר. אני ממשיך לשמור על קשר עם דניס ואנחנו מדברים על הכל. האורחים יודעים שאין לי אינטרס להוציא דברים מהקשרם, כמו שקורה בתקשורת המקובלת; אני לא מחפש כותרות אלא את האדם. אני חושב שיש מספיק טוב בכל אדם, ומעניין אותי להתמקד בו ולנסות ללמוד ממנו משהו על החיים, ולא ברע או ברכילות שהם אולי יותר פיקנטיים. אני מקבל המון הודעות תודה ממאזינים שנתָנו להם השראה, עזרנו וחיזקנו אותם, וזו זכות וכיף גדול. הפודקאסט מקבל את ההכרה והפך לתוכנית האירוח מהמובילות, ואפילו נבחר לפודקאסט השנה במגזין 'גיקטיים'. דרך אגב, בזכות הפודקאסט נחשפתי לעולם הסיגרים, כשאירחתי את עו"ד איתן סטולר, שהוא חובב סיגרים. מאז התחלתי להתעניין ולהעמיק בעולם הזה, שהוא כל כך עשיר בסיפורים, ניחוחות וטעמים. אני מקפיד לעשן רק באירועים מיוחדים ובפודקאסטים שמזמנים לי פרטנר ראוי לעישון, כמו צביקה הדר, שלומי שבת ועוד רבים וטובים שישבו איתי לשיחה על סיגר טוב".
כדורגל ומסורת
פגישתי עם בן ברוך התקיימה כשלושה שבועות לפני צאתו לארצות הברית, לסיבוב הופעות לקהל ישראלי, מה שהביא אותי לשאלה המתבקשת:
יש תוכניות לפרוץ בעולם?
"זו נקודה רגישה", הוא משיב בחיוך, "כבר כמה שנים אני עובד על האנגלית שלי, ובטוח שבעשור הבא של חיי יהיה לי מופע באנגלית לא לישראלים בלבד. אני גם לומד ספרדית, במחשבה שאולי יום אחד אעלה מופע בספרדית, ואולי מֶסי יראה אותו במקרה…".
אפרופו ספרדית, בן ברוך, כך מתברר, הוא אוהד של ברצלונה, ויש לו חיבה מיוחדת לכדורגל: "שיחקתי במכבי יפו וזה היה כל עולמי, ארבעה ימים בשבוע כולל שבת, עם דיסוננס גדול בין הבית המסורתי שבו גדלתי לעובדה שמשחקים בשבת. היו על רקע זה מריבות, מה שיצר אצלי מחסום גדול להצלחה בכדורגל, כי היו לי נתונים טובים והייתי שחקן טוב, אבל הפריע לי שסבא שלי ידע שאני משחק בשבת. היה לי ניגוד אינטרסים פנימי כילד ואמונות מקבילות שיצרו מחסום פסיכולוגי אישי. הרגשתי שאני משחק וחוטא. כאב לי שאבא שלי השקיע זמן להסעות ודאג לי, אז המשכתי עד שהרגשתי שזה לא מתרומם. הבנתי שדברים גדולים לא יבואו מהכדורגל, והיו לי תוכניות ברורות לעתיד. שיחקתי עד גיל 25 בליגות נמוכות, פרשתי והתחלתי לכתוב בדיחות".
יש משהו שלא יודעים עליך?
"אני רגיש לתגובות הקהל, חשוב לי שכולם יצחקו. ואם מישהו לא צוחק, אני מנסה לחשוב מה אפשר לעשות בתוכן או באופן ההעברה שלו. אני מרגיש במאה אחוז שאני עושה שליחות, ולא מאמין שאני גם מתפרנס מזה. בפודקאסט הרווח שלי לא כלכלי–זה לא עולה בדעתי–אלא נטו רוחני-תודעתי. אני מקבל מהאורחים ערך מוסף, וכל היתר בונוס. בשיפוץ האולפן שלי כאן לא התכוונתי לייצר יחידת הנדסה ובינוי, השקעתי כדי שייראה טוב, והכי חשוב –תוכן איכותי. ככה אני מרגיש את הדברים, וגם בסטנדאפ, אפילו כשעשיתי מנורה, זה לא היה בשביל כסף, זו פסגה והגשמת חלום".
